שבת שקלים – שנת ה'תשנ"ה "נצח ישראל".
אלה מכם המשתתפים בשיעור הקבוע ביום רביעי בלילה, בודאי יודעים את כל פרטי ההלכות הנוגעות לד' הפרשיות ובכללן פ' שקלים. עוד דיברנו על כניסתו של חודש אדר בשבוע זה, שבשל כך אנחנו קוראים בשבת זו פרשה מיוחדת – שקלים.
חז"ל הורונו כי "משנכנס אדר מרבים בשמחה". ויש להתבונן מדוע? אם נאמר שהטעם הוא משום גודל הנסים שקראו לנו בחדש זה עם המן, הרי שהיינו צריכים גם לומר "משנכנס כסליו מרבים בשמחה", ו"משנכנס ניסן מרבים בשמחה", וכן בכל חדש שקרו בו נסים ונפלאות היינו צריכים להרבות בו בשמחה? ועוד, צריכים למצוא את הקשר מבחינה רעיונית, בין פרשת שקלים לחדש אדר.
במגילת אסתר אנחנו קוראים "קיימו וקבלו עליהם". ולמדו מכאן שלא כמו בחג השבועות שכפה עליהם הר כגיגית וקיבלו את התורה מיראה, בחודש זה חזרו וקיבלו עליהם את התורה מאהבה. ואולי זהו הרעיון המרכזי שבשמחה. כי לכל יהודי ויהודי ישנו ניצוץ פנימי של הרצון לקיים את המצוות. ובכדי להוציא את אותו רצון מן הכח אל הפועל, צריך מניע. וזהו הרעיון של מחצית השקל – ההתעוררות. כי מלא כל הארץ כבודו ואין לו ית' שום נחיצות לכספינו, אבל רצה הקב"ה בטובו שנתרום ונתנדב מרצוננו הטוב לתרומת המשכן, ולכן ציונו לתת מחצית השקל, דוקא בכניסתו של חדש אדר, כי חודש זה הוא חודש של קבלת התורה מאהבה, של התעוררות פנימית ונדבה מרצון טוב.
וכן מסביר השפת אמת את הרעיון העמוק בשאלה השנויה במחלוקת בר"ה י: מתי נברא העולם? שלדעת ר"א בתשרי נברא העולם. ואילו לדעת ר' יהושע בניסן נברא העולם. ונשאלת השאלה. מה איכפת לנו מתי הוא נברא? ולמאי נפקא מינה? והתשובה לכך היא כי לכל התחלה יש סוף. וכדי לדעת מתי תבוא הגאולה האחרונה, אנחנו צריכים לדעת את ההתחלה.
ואמנם למעשה כפי שפירשנו בעבר, אנחנו מחזיקים שישנם שני סוגים של ראשי שנים. האחד הוא בא' תשרי והוא ר"ה שבו נברא העולם. ואילו השני הוא בניסן שבו נברא עם ישראל. נמצא לפי זה שכשם שקודם ר"ה שבחודש תשרי בא חדש אלול, שהוא חדש התשובה, כך קודם חודש ניסן שהוא ראש חדשים לעם ישראל קדם לו חודש אדר שהוא חודש התשובה.
ומה בין אדר לאלול? מסביר השפת אמת דברי אמת והם כי באלול היתה תשובה מיראה, ואילו באדר עשו ישראל תשובה מאהבה. ולכן משנכנס אדר מרבים בשמחה.
————
פרשת שקלים פותחת במלים ”כי תשא את ראש בנ“י לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו לה‘ בפקד אותם“. ואמרו חז"ל שהתורה השתמשה בלשון זו של נשיאות ראש ללמד שעל ידי תרומת המשכן תהיה להם נשיאות ראש. ולכאורה מה הקשר ביניהם?
הסביר זאת יפה הרב יונה מצגר שיח' שכידוע מותר האדם מן הבהמה מתבטא בג‘ דברים והם המח הלב והכבד בר“ת מלך. שהם מושלים כמלך על האדם או שהאדם מושל עליהם ומנהיג אותם.
המח – שבו נמצא השכל החושב שאותו חנן הקב“ה לאדם ולא לבהמה.
הלב – מנהיג את הרגשות של האדם.
הכבד – אחראי לכל התאוות והיצרים של האדם.
וזה מתבטא בצורת בניינו של האדם ביחס לבהמה שכאשר האדם נוהג כבהמה נאמר עליהם "וַיָּמִ֥ירוּ אֶת־כְּבוֹדָ֑ם בְּתַבְנִ֥ית שׁ֝֗וֹר אֹכֵ֥ל עֵֽשֶׂב"(תהלים קו, כ) שלכאורה קשה מה ענין "אוכל עשב" בכאן? אלא שהרי כידוע האדם הולך על שתים ולכן המח הוא מעל כל האברים ולמטה ממנו הלב, ולמטה ממנו, הכבד. הבהמה לעומת זאת הולכת על ארבע, נמצא כי המח שלה מושפל כלפי הארץ ובפרט כשהיא אוכלת מורידה את ראשה עד הארץ למטה מהלב והכבד. ולזאת כיוון דהמע"ה באומרו ”וימירו כבודם בדמות שור אוכל עשב“ לא סתם בדמות שור אלא בדמות שור בשעה שהוא אוכל עשב שאז מוחו למטה משאר אבריו.
ובזה יתבאר מה שאמרו חז“ל יבוא זהב שנתרם לתרומת המשכן ויכפר על הזהב שנתרם עבור העגל. שע“י התרומה תהיה להם נשיאות ראש כנגד מה שהיו מושפל ראשם בחטא העגל כבהמה.