חודש בחדשו – אדר
שאלה: מה הקשר בין מגילת אסתר ליום השבת בכלל, ולפרשת תצוה בפרט?
תשובה: ישנם שלושה סוגי הסתר. הראשון נזכר בפרשת תצוה הדנה בבגדי כהונה. תפקידו של כל בגד מבגדי הכהונה היה לכפר על דבר מסויים. ואמנם הרואה את הכהן הגדול לבוש בבגדי הכהונה לא ראה אלא את חיצוניות הבגדים בלבד, כי הפנימיות של הבגדים היא כמו נשמת האדם הנסתרת מעיני הרואה.
הסוג השני של ההסתר נזכר בקללות "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה", אלה היו התוצאות הצפויות ממחשבתו של המן הרשע לולי התערבותו המיידית של מרדכי "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר" ומעשיה של אסתר "וצומו עלי שלושה ימים לילה ויום וגם אני ונערותי אצום כן".
ההסתר האחרון הוא זה המתואר במגילת אסתר והוא זה הניתן להתפרש באחד משני דרכים. אתיאיסט או אדם שאינו חזק באמונתו יכול בקלות לפרש את כל שרשרת המאורעות של פורים כצירוף מקרים, ולא כאילו יד ה' עשתה זאת. רק המאמין רואה בכל פעולה ופעולה את יד הי"ת. ועל זה נא' "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". שמה של המלכה הוא אסתר כי היא מסמלת את ההסתר, לא מגדת אסתר את עמה ואת מולדתה. גם בחירתה של אסתר מכל הנשים נראה לכאורה מקרי ביותר, ולפיכך נקראה מגילת אסתר להורות שכל הנסים שקרו במגילה לא נראו כלל כנסים אלא כשרשרת של מקרים. אפי' שמו של החג "פורים" נקרא על שם "הפור הוא הגורל" המורה על מקריות כתוצאותיו של כל גורל.
ומה הקשר ליום השבת? גם פנימיותה של השבת הוא דבר שנעלם מעיני הרואים, ורק אלה השומרים את השבת זוכים ליהנות מאורה.
שאלה: מדוע בפורים מרעישים ברעשן ואוחזים אותו מלמטה, ואילו בחנכה משחקים בסביבון ואוחזים אותו מלמעלה?
תשובה: ראיתי בס' טעמי המנהגים טעם נחמד כיון שבחנכה היתה מלחמתינו עם היונים מלחמה רוחנית שבקשו לבטל מאתנו את רוח ישראל סבא ולשכח מאתנו את תורת ישראל, ממילא גם הנצחון היה נצחון רוחני שמקורו היה מלעילא לתתא בנסים ונפלאות מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו' ולכן משחקים בסביבון ואוחזים אותו מלעילא לתתא. משא"כ בפורים שהמלחמה היתה מלחמה גופנית, שהרי המן הרשע ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, ממילא גם הנצחון היה נצחון קרבי "הרגו היהודים ואבד", ולכן אנחנו מרעישים ברעשן ואוחזים אותו מלתתא לעילא.
ונ"ל להוסיף שהרעשן מסמל את התפלה הרועשת מעין "והרעותם בחצוצרות ונושעתם מאויביכם", שנא' "כנוס את כל היהודים וכו' וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום" וכו'. ואעפ"י שה' נלחם להם היה זה נס נסתר כיון שכל מעשה המגילה היה נראה בצורה טבעית ביותר באופן שכל שמאלני היה יכול לומר בבירור שלא היה כאן שום נס. ולכן נקראת ”אסתר“ שכל מעשיה היו בהסתר. ולכן לא נמצא שמו ית' בתוך המגילה אלא ברמז שהוא נסתר. ולכן מצוה לאכול ולהשתכר בפורים להביע בזה את השמחה בצורה הגשמית ביותר. אבל בחנכה אין מצוה לאכול סעודת חנכה ולהשתכר, אבל ישנה מצות הדלקת נרות שהיא כל כלה רוחנית, וגם הסביבון מסתובב בקול חרישי.
שאלה: מדוע אין מעברין אלא את חודש אדר?
תשובה: דכתיב לחודש שנים עשר הוא חודש אדר. ואם יעברו איזה מהחודשים האחרים לא יהיה זה החודש השנים עשר. ועוד שהוא סמוך לאביב ובו נדע אם צריכים לעבר.
שאלה: מה המיוחד במלים "מגילת אסתר"?
תשובה: מגילה לשון גילוי. אסתר לשון הסתר.
שאלה: במה חטאו ישראל שהיתה מגיעה להם הכחדה?
תשובה: הטעם לרצון המן להשמיד את כל היהודים – כי הם היו מפורדים. ישנו עם אחד מפוזר ומפורד. זאת הבינה אסתר ולכן אמרה לך כנוס את כל היהודים. אחדות הפכה את הגזרה.
שאלה: מה היה שמו העברי של מרדכי? ומדוע לא נזכר שמו העברי במגילה?
תשובה: מצינו משנה במס' שקלים פ"ה מ"א "אלו הן הממונין שהיו במקדש יוחנן בן פינחס על החותמות אחיה על הנסכים מתתיה בן שמואל על הפייסות פתחיה על הקינין פתחיה זה מרדכי למה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון" וגו'.
ושמעתי מד"ר ברט מילר, יוזם ספר העירוב המפורסם בבולטימור, בשם אחד מהאחרונים מהדור הקודם שהקשה, כיון שמצינו במגילה את השם "הדסה היא אסתר בת דודו", מדוע א"כ לא נזכר גם "מרדכי הוא פתחיה", שהוא שמו העברי של מרדכי? ותירץ שאעפ"י שלא נזכר שמו מפורש במגילה, מ"מ השם "פתחיה" רמוז בתוך השם "מרדכי", אם תכפיל את חציו הראשון של השם "מרד-כי" בשתים, תקבל מאתים ארבעים וארבע כפול שתים בסך הכל ארבע מאות שמונים ושמונה שהם כמנין פת"ח. שהוא החצי הראשון של השם "פתח-יה". תשתמש בביטוי "ונהפוך הוא", ותחלק את חציו השני של השם מרד-כי, ותקבל את חציו השני של השם "פתח-יה". ומכאן נלמד שגם שמו של מרדכי הוא בבחינת ונהפוך הוא, ישר והפוך, להכפיל את חציו הראשון של השם מרדכי, להפוך ולחלק את חציו השני בכדי לקבל את שמו העברי, פתחיה.
שאלה: רמז לפורים מן התורה מנין?
תשובה: בפ' כי תשא "מר דרור" – תרגם התרגום "מרי דכי", אותיות "מרדכי". עוד שם בסממני הקטורת "חלבנה" – ריחה רע. "חלבנה" בגי' "המן". ובפ' צו נא' "שוק הימין (רמז למרדכי הימיני) למנה", "מנה" – אותיות "המן". (קרבן העני)
שאלה: השם "פורים" כידוע הוא על שם הפור שהפיל המן על היהודים. וקשה, מדוע קוראים את החג על שם הפורענות ולא על שם הישועה, כפי שמצינו בשמות של "חנוכה" ו"פסח"?
תשובה: ראיתי לכך תשובה יפה בס' יוסיפון שבאמת השם פורים הוא ע"ש שהפר הי"ת את מחשבת המן. ואמנם במגילה מפורש שהשם פורים נקרא ע"ש הפור.
שאלה: מדוע נקרא "פורים" ע“ש הפור שהפיל המן להשמידנו? ועוד קשה מה הוא זה ש"אמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו". וכי לא ידעה זרש שמרדכי הוא יהודי? ומה היא חשבה קודם לכן בשעה שהציעה להמן לתלות אותו על העץ? ועוד קשה, מהי חשיבותה של תענית אסתר, שנחשבת כאחת משש התעניות שהכל חייבים בה. היתכן שאחרי כל כך הרבה שנים היא עדיין ברת תוקף?
תשובה: נראה שהמפתח נעוץ במלים ”אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו“ דהיינו אצל היהודים ישנה השגחה מגבוה ואם הם במצב של ירידה רוחנית תוכל לרמוס אותם ולתלות ולהרוג את כולם כי אז הוא הזמן שה‘ מרשה להסגירם בידך אבל אם אתה רואה אצלם התחלה של הצלחה פי‘ הדבר שנשתנו היוצרות ועכשיו ה‘ נמצא אתם, אז בודאי נפל תפול לפניו. ובזאת יבואר מדוע נקרא החג ”פורים“ ע“ש הפור שהפיל המן ליום השמדה, להורות שכאשר ישראל במצב של חטא הם נתונים ביד הגורל ולא תחת ההשגחה ולא זכו לתשועה אלא בשל התענית והצום והבכי והמספד שערכו היהודים בפומבי, בדיוק כנינוה בס‘ יונה, וזוהי חשיבותה של תענית אסתר עד ימינו. ולכן המצוות של החג מתבטאים במצוות מעשיות כאכילה ושתיה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים שהם בגדר ”ונהפוך הוא“ להורות שהיהודים בשושן חטאו בדיוק כמו הגויים בהנאתם מסעודתו של אותו רשע. נמצא שכל הזכירה של חג הפורים היא לזכור את הימים שבהם היו ראויים להשמדה ולכן נקרא פורים. ונראה שבשל כך מצוות היום מורים על מעשים המאחדים את כל היהודים, בקריאת המגילה, ובקיום מצוות שבין אדם לחברו, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. שכאשר אנחנו מאוחדים אין שום אומה ולשון יכולים לנו.
שאלה: מה המיוחד בפורים שעליו אמרו ז"ל במדרש משלי פרשה ט' "שכל המועדים עתידים בטלים וימי הפורים אינם בטלים לעולם שנא' וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים" ובמס' מגילה י: כתיב "לאות עולם לא יכרת – אלו ימי הפורים"?
תשובה: כל המועדים נרמזו באותיות "פורים": פסח, פורים, וסכות, ראש השנה, יום כפור, מתן תורה. ומתן תורה רומז לשבועות ולשמחת תורה שהוא חג שמיני עצרת. (מספר דבש לפי). ולפי"ז אין לומר שכל המועדים יבטלו שהרי כולם רמוזים בפורים, אלא שכל המועדים יהיו טפלים לפורים כי אז נראה את יד ה' החזקה בנסים ונפלאות שיעשה עמנו כמו שכתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
עוד ראיתי במדרש אליהו שמוכיח שפורים הוא חג המשקף מבחינה רעיונית את כל החגים.
פסח – מעבדות לחירות; פורים – ממות לחיים.
שבועות – קבלת התורה; פורים – הדר קבלוה.
ר"ה – ספרי חיים ומתים; פורים – ונשלוח ספרים.
יו"כ – מחילת עוונות; פורים – נמחל חטאם שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
סכות – ענני כבוד; פורים – ורבים מעמי הארץ מתיהדים, שנכנסו תחת כנפי השכינה.
שאלה: מדוע נהוג לעלות לקברו של רשב"י בז' באדר?
תשובה: ידוע שרשב"י הוא בגלגול של משה רבינו ע"ה. ול"ג בעומר בגי' מש"ה. וביום שחל ל"ג בעומר יחול ז' באדר. וכידוע בא"ת ב"ש שבשישי של פסח יחול פורים וגם ל"ג בעומר וסימנך פל"ג.
שאלה: מדוע מתחפשים בפורים?
תשובה: היום מקובלת בארץ המלה "כאילו". למלה זו אין כל משמעות והיא כמו המלה "סוף הדרך", או "חבל על הזמן". ואמנם "לכל תכלה ראיתי קץ", והקץ הוא פורים שכל המתרחש במגילה הוא "כאילו", ומשום כך נהוג להתחפש בפורים ולהראות "כאילו" התחפושת שלנו מייצגת את אמיתותינו. וזהו שכתוב במגילה "ונהפוך הוא". לפי מדרש אחד התחפשו היהודים לגויים ונהנו מסעודתו של אחשורוש מחשש שמא יגזור עליהם המן מיתה, ואחרי שעלה מרדכי לגדולה רבים מעמי הארץ "מתיהדים", התחפשו ליהודים, כי הם פחדו מגזרת "והרוג בשונאיהם". עוד נראה להלן את כל שחקני ה"כאילו" במגילת אסתר.
וללמד עליהם זכות, אפשר שלא נהנו היהודים מסעודתו של אותו רשע, אלא עשו את עצמם כאילו אוכלים וכאילו שותים וכאילו משתחוים להמן. ומידה כנגד מידה השיב להם הי"ת בגזרת המן שעשה כאילו היתה גזרה, גם אסתר לא הודיעה את עמה ואת מולדתה והתחפשה במעשיה, כאילו היא נכריה, ובאמת כל הדמויות במגילה היו מחופשים והפך אמיתיותם. המן הראה את עצמו כאילו הוא אמיץ וערמומי, אבל באמת הוא היה פחדן, מוג לב וחסר בטחון שעל כל דבר פשוט ביותר היה צריך לשאול בעצת אוהביו וזרש אשתו. אסתר שהראתה עצמה כאילו היא תמימה, במציאות היתה מלאת חכמה, ובמזימתה גרמה לאחשורוש לקנאות בהמן עד כדי כך שבכעסו תלה אותו על עץ. אחשורוש שהראה עצמו כאילו הוא מלך גבור ועריץ השולט על מאה עשרים ושבע מדינות, שבימים ההם קרוב לודאי כללו את מרבית העולם, היה באמת מלך מטופש ומלא זימה, שהרי בכחה של אסתר היה להפר את מחשבתו מן הקצה אל הקצה. נמצא שהכל היה "כאילו", בהסתר פנים, הכל התחבאו מאחורי מסכה. וכוכבת המאורע היתה אסתר, שהרי השם "אסתר" מסמל את רעיון ההסתתרות, מל' "ואנכי הסתר אסתיר פני", ונ"ל שזהו המקור לכל התחפושות בימי הפורים האלה.
שאלה: מדוע שותים בפורים?
תשובה: דבר זה רמוז במלה "מגילה", אותיות "לגימה" וע"י הלגימה אתה מסיר את ה"גלימה".
שאלה: מדוע צריכים לשתות ולהשתכר עד שלא יוכל להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי?
תשובה: נראה לענ"ד מכיון שידוע שנס פורים היה נס נסתר, וזה גם רמוז בעובדה ששמו של הקב"ה לא נזכר כלל במגילה. וגם כוכבת המגילה נקראה אסתר מל' הסתר פנים. ומכיון שכל סיפור המגילה דן בהפכפיותו של אחשורוש, שלפי כל העובדות ההסטוריות הוא עצמו היה ארור, וכל עמו היו אויבי ישראל, ולפתע נשתנה טעמו והפך מרדכי להיות ברוך, ואילו המן שהיה אוהבו של המלך הפך להיות שונאו המושבע והארור, וכל זאת בכח גלוי עריות שמקורה בשכרות. נמצא שרק בכח השכרות הפך ביום אחד מברוך המן וארור מרדכי, לארור המן וברוך מרדכי. לפיכך מצוה עלינו לשתות לשכרה כדי שנמחיש את אותו אחשורוש ההפכפך ונדע כי לא היתה זו ישועה מצידו של אחשורוש שונא היהודים שכשם שהפך עורו בשביל אסתר יוכל למחרת להפוך שוב את עורו כשימצא אשה אנטישמית אחרת שונאת יהודים. אלא חובתינו לדעת שכל הנס הגדול לא היה אלא מאתו ית' להציל עם דל ואביון מידי מלכותו המרושעת של אחשורוש.
שאלה זו בעניין המקור להא דחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הגשתי לפני הרב העשי דקס, וכדרך כל יהודי טוב הוסיף לשאול בדרך אחרת על שאלתי, והשיב יפה על שתיהן. שאלתו היתה איזה מין מנהג יהודי הוא להיות שכור? ההיתה כזאת בישראל? ותי' עפ"י מה שדרשה הגמ' עה"פ קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו כבר. דהיינו שבתחילה קבלוה באונס שהרי כפה עליהם הר כגיגית והיתה בזה טענה לרשעים שלא קבלוה אלא בעל כורחם, ובשושן קבלוה מרצון. ובדרך בדיחותא הרי גם עכשיו יש לרשעים טענה שאפי' כאשר קבלוה ברצון היינו שכורים, וכדי ללמד זכות על הרשעים מצוה לשתות לשכרה בפורים דייקא.
שאלה: "חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", היתכן שיצטרך להתבלבל עד כדי כך שבמקום שיאמר ארור המן, יאמר ברוך המן? או במקום לומר ברוך מרדכי יאמר חלילה ארור מרדכי? היתכן שחז"ל יורו לנו הלכה פסוקה, אפי' אם זה רק לפעם אחת בשנה, שחייב אדם להשתכר עד שיאבד את מידת הבחנתו בין טוב לרע?
תשובה: נראה לי שזו היתה קושית החפץ חיים על הלכה זו במשנה ברורה, ותירץ, ברור שאנחנו חייבים להודות לה' אלף אלפי פעמים על כך שהמן הרשע שהיה מזרעו של עמלק נתלה על העץ, שהרי אחשורוש נתן את כסאו מעל כל השרים אשר אתו, ומסר לו את טבעתו בהסכמה מלאה שיחתום בה על גזרת השמד לכל היהודים שבכל מאה עשרים ושבע מדינות המלך אחשורוש, שכנראה היה זה עולם ומלואו. שנאתו העזה ליהודים היתה בכל תוקף, והוא כבר שלח את האיגרות לכל מדינות מלכותו והכל היו מצפים ליום המיוחל שבו יוכלו להרוג את היהודים באין משטרה או צבא שיגן עליהם בדיוק כמו שהיה בשואה האיומה באירופה. לאחר מכן יוכלו לעוט על שלל היהודים, ולבוז את כל רכושם ובתיהם, וכלם היו שמחים לראות במפלתם. והנה סיבב הקב"ה את הגלגל ע"י אסתר שהצליחה לגרום לאחשורוש לקנאות את קנאתה מידי המן הרשע עד כדי כך שאחשורוש ביזה אותו בפרהסיא ללכת לפני מרכבתו של מרדכי היהודי שנוא נפשו בקריאת "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", ואח"כ ציוה לתלות אותו ואת עשרת בניו על העץ אשר הכין למרדכי היהודי. ולו זו בלבד אלא שנתן למרדכי את הטבעת שנטל מהמן ואישר לו לשלוח אגרות שניות המורות על בטול הגזרה הקודמת שניתנה ע"י המן, ועל הגזרה להרוג בשונאיהם. על דבר זה הרי צריך להודות עד אין חקר. המן לא מת אלא שהוא מחליף גוונים בכל דור ודור לפני ששים שנה היה זה היטלר ימ"ש, ובימינו אלה המן הוא אחמאדיניג'אד ימ"ש. וכמ"ש בעל ההגדה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".
גלגל שונה בתכלית התהפך ביום זה והוא סיפורו של מרדכי היהודי שהיה הולך אבל וחפוי ראש, ולבסוף זכה לעלות ולהתעלות לא רק למדרגתו של המן אלא גם לראות את המן במפלתו ולירש את ביתו שהיה קרוב לודאי ארמון רחב ידים. וגם על דבר זה בנפרד חייבים אנחנו להודות להי"ת עד אין חקר, שהרי במדרגתו זו של מרדכי, לא היתה שום הצלחה להמן לבצע את זממו גם אילו היה נשאר בחיים.
ולזה, מסביר המשנה ברורה, חייב אדם להתבסם באופן שלא יוכל להחליט איזה חסד גדול יותר ממשנהו, זה של המן שנפל, או זה של מרדכי שעלה לגדולה.
שאלה: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו". וק' וכי חידוש הוא שהוא מזרע היהודים? והרי מרדכי לא כסה דבר זה, שהרי נא' "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה וגו' כי הגיד להם אשר הוא יהודי"?
תשובה: מרדכי יכול היה למצוא כל מיני סיבות רפואיות וכיו"ב כדי לא לכרוע אלא שהוא לא כסה ענין יהדותו ופרסם זאת ברבים וזה היה הטעם שנתן לכל מי ששאל אותו מדוע אינו כורע. וזהו שאמרה זרש אם מזרע היהודים מרדכי שהוא הולך לתינוקות של בית רבן ומפרסם ענין יהדותו ואומר להם להתגאות בשם שמים לא תוכל לו אלא נפול תפול לפניו. ונ"ל להוסיף שבשל אותה גאוה נקראו "עם מרדכי".
שאלה: מנין לנו שלא חטא יוסף כלל באשת פוטיפר?
תשובה: על שאלה זו עמדה מטרונה אחת בשאלתה מרבי יוסי כמובא במדרש ב"ר פרשה פ"ז אות ו': "ולא שמע אליה לשכב אצלה בעוה"ז. להיות עמה, שלא יהיה עמה בגיהנם לעתיד לבא, ד"א ולא שמע אליה, אפילו בשכיבה בלא תשמיש. מטרונא שאלה את ר' יוסי אמרה לו אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חומאו והיה עושה הדבר הזה, הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר, אמר לה מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן לא כסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה".
שאלה: ליעקב ורחל היו שני בנים יוסף ובנימין. "מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני". נמצא כי מרדכי היה משבט בנימין אחיו הקטן של יוסף. רחל הצדקת שמסרה את סימניה ללאה אחותה בכדי שלא לביישה, היתה זו שחינכה את שני בניה בשוה. קראנו מספר פרשיות על צדקותו של יוסף, אך מבנימין אחיו לא שמענו מאומה בתורה. אבל בכתובים ישנה מגילה שלמה הדנה במרדכי שהיה מצאצאיו של בנימין. איזה מכנה משותף אנחנו מוצאים בין שני אישים דגולים אלה הנובעים מהחינוך שקבלו מרחל אמנו?
תשובה: את היחס הנפלא שבין יוסף הצדיק לבין מרדכי היהודי אנחנו מוצאים במדרש ב"ר פרשה פ"ז אות ו' כדלהלן. מדרש זה מבהיר לנו איזה חינוך נפלא ואיזו דבקות בה' קבלו שני בנים אלה מאמם רחל הצדקת.
וז"ל המדרש: ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ר' יודן בשם ר' בנימין אמר, בניה של רחל, ניסן שוה, וגדולתן שוה. ניסן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי באמרם אליו יום ויום. ולא שמע אליה, ולא שמע אליהם. וגדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו ויתן אותה על יד יוסף, ויסר המלך את טבעתו ויתנה למרדכי. וילבש אותו בגדי שש, ונתון הלבוש והסוס וגו'. ויקח המן וגו', וישם רביד הזהב על צוארו. ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר. ויקרא לפניו אברך, ויקרא לפניו ככה וגו', וכן מצינו ביוסף שלא הסתיר את יהדותו שנא' "עבד עברי" וכן "וישימו לו לבדו ולהם לבדם… כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם" ובמרדכי נא' "איש יהודי היה בשושן הבירה". ע"כ.
שאלה: כיצד מתבדחים משנכנס אדר?
תשובה: העשל היה תלמיד הגון בישיבה, ואמנם משנכנס אדר נכנסה בו רוח של פורים והחל להשתובב, וגם לשובב את חבריו לכתה. הרבי התרה בו מספר פעמים שיתחיל להיות רציני ויפסיק להשתובב, והוא בשלו. והנה הגיע היום שפקעה סבלונותו של הרבי והחליט לקרוא לאביו. משהגיע האב לישיבה ראה את העשל בנו יושב כאחד התלמידים השקדנים בבית המדרש ומתנדנד כלולב על דף הגמרא, ואצבעו עולה מלמטה למעלה ושוב חוזרת למקורה. קרא האב להעשל ושאל אותו לפשר הדבר. השיבו העשל ראה אבי, על השובבות הרי אני לא צריך להסביר לך מה שידוע לך כבר מהמסורת היהודית "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ואמנם גם את עצם רצינותי מאז שבאת לבקרני גם לזה יש ביאור במסורת ישראל שכן נא' משנכנס אב ממעטין בשמחה. (שמעתי מהרב פסח צבי רוצ'אבסקי)
פנינים מהרב שלום הלברשטאם
מרדכי במ"ק = י"ג; אסתר במ"ק = י"ג; בס"ה כ"ו כמנין הוי"ה ב"ה.
המן במ"ק = י"ד; זרש במ"ק = י"ב בס"ה כ"ו כמנין הוי"ה ב"ה. לקיים מה שנא' "זה לעומת זה עשה האלהים". ואמנם החילוק ביניהם שאצל מרדכי ואסתר לכל אחד י"ג כמנין אחד, ואילו אצל המן וזרש אין מנין "אחד" בשום אחד מהם. ולזה אמר המן לאחשורוש וכל "זה" איננו שווה לי. זה בגי' י"ב לומר אעפ"י שביחד אנחנו עולים למספר הוי"ה ב"ה איננו שווה לי. ולזה אמרה לו זרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו.
פנינים מהאדמו"ר מסטראפקוב
הימים שקורין בהן את המגילה, אומרת המשנה, י“א, י“ב, י“ג, י“ד ט“ו לא פחות ולא יותר. למה צריך לומר לא פחות ולא יותר? כי כשנחבר י“א עם י“ב עם י“ג עם י“ד עם ט“ו נקבל ביחד ס“ה, שהוא כמנין שם א-דני שבמנין זה קורין את המגילה. אבל פחות מי“א שהוא י‘, ויותר מט“ו שהוא ט“ז אין קורין. כי כשנחבר את הפחות י' והיותר ט"ז נקבל כ“ו, כמנין שם הוי“ה שזה אין קורין. ונ"ל הטעם כי שם הוי"ה שנכתב ואינו נקרא הוא בבחינת פנים וגילוי שמו ית', ואילו שם אדנות שאותו מבטאים הוא בבחינת אחור והסתר. ואת המגילה ראוי לקרוא בימים שהם בבחינת הסתר. ורעיון זה מומחש בכך שלא נזכר שמו ית' כלל במגילה אלא הוא שם בהסתר מחלט.
ומנין לנו שמדובר בחודש אדר? שכן לא קורין את המגילה בכל הימים הללו אלא או בזה או בזה. ומלת או באידיש היא ”אדר“.