פרשת פרה – שנת תשנ"ד – דרשתי ב"נצח ישראל" בלטימור, מרילנד.
שבת זו היא השלישית מד' הפרשיות המיוחדות שזפ"ה, שבאותן שבתות אנחנו מוציאים ס"ת שני לקריאת המפטיר. ובשבת זו אנחנו קוראים פרשת פרה, שלעולם חלה בשבת שקודם פרשת החודש. והטעם העיקרי לכך הוא מכיון שבפרשת החדש אנחנו קוראים על מצות קרבן הפסח שאין טמאים מקריבים בו, ממילא חייב כל אחד להכין את עצמו שיטהר את עצמו באפר הפרה קודם הקרבת קרבן הפסח.
ואמנם בימינו אלה שפעמי עקבותיו של המשיח נשמעות, צריכים אנחנו להכין את עצמנו בכל יום ויום לקראתו, כמו שאמר התנא באבות "ושוב יום אחד לפני מיתתך", ושאלו חז"ל וכי יודע אדם באיזה יום ימות? אלא שחייב אדם לשוב אליו ית' בכל יום ויום שמא ימות למחר, ואיך יעמוד לפניו ית' בחטאו? רעיון זה בא במיוחד לידי ביטוי בתפלת המנחה של יום כפור שבה אנחנו אומרים וידוי מטעם שמא יחנק וימות ולא יהיה לו זמן להתוודות קודם מיתתו.
טעם נוסף לכך הוא כי פרשת פרה היא הכנה לפרשת החודש. באמצעות הפרה אדומה אנחנו מטהרים ומכינים את עצמנו להתחדשותו של החדש הזה שהוא לכם ראש חדשים, לקבל את השנה החדשה בקדושה ובטהרה ע"י הזאת מי הפרה.
והשבוע אנחנו מפטירים בספר יחזקאל פרק ל"ו, הפטרה שהיא ראויה מאוד לא רק לפרשת פרה אלא גם בשל הרלונטיות שלה לעצם ימינו אלה. הנביא מתאר בקצרה את ההסטוריה של עם ישראל על אדמתו, ועל אשר חיללוה ושבשל כך גלו ממנה. ועל כך שחיללו את שמו ית' בין הגויים בארצות גלותם. באומרם, ראו איך מתנהג עם ה', ובימינו אומרים הגויים, ראו איך מתנהג ישראלי. הי"ת מבטיח לגאול אותנו, לא בזכותינו, אלא בשל הבטחתו לאבותינו לבל ידח ממנו נדח, ולמען קדש את שמו בין הגויים. וקודם שיגאל אותנו יצטרך לטהר אותנו תחילה כמש"כ "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם". וזהו בדיוק הרעיון של פרשת פרה קודם פרשת החדש וקרבן פסח.
יש להבין מה כח פעולתו של אפר הפרה? וכיצד מי החטאת פועלים לטהר? והאם כוונת הנביא "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", לטהרה בהזאת אפר הפרה? שכן ממשיך הנביא "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם".
נראה בפשטות שהנביא אומר לנו שהמים הטהורים יבואו קודם הלב החדש והרוח החדשה, שכוונתם לרכך את קשיות ערפנו "כי עם קשה עורף אתה", ו"דור עקש ופתלתול", להסיר את לב האבן מתוכנו, ולתת לנו במקומו לב חדש שגם הוא יהיה אמנם לב בשר, אלא שיהיה אפשר לרכך אותו. ו"ורוח חדשה אתן בקרבכם" היא רוחו ית' שעל ידה ישמרו את חקי הי"ת ומשפטיו.
ונראה שלב האבן מורה על מצוות לא תעשה שעליהם אנחנו עוברים יום יום כמו חילול שבת ואכילת טריפות וטומאת הנדה וכיו"ב שאין אנחנו מוכנים לשנות את דרכנו משום שכך נהגו אבותנו וזהו החינוך שקיבלנו – ולא נשנה במאומה, וזהו לב האבן. ואילו רוח חדשה תטפל במצוות שהן בקום ועשה דהיינו להתפלל יום יום ג' תפלות, לכוין בברכותינו ובתפלותינו, לחון עם דל ואביון, לעשות צדקה וחסד וכיו"ב, כמו שסיים הפסוק במלת "ועשיתם".
אלא שבענין רוח חדשה הוסיף הנביא "ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו", והנה אף אמנם שהחקים כמה מהם הם בגדר קום ועשה כמו מצות ציצית ושלוח הקן, והזאת מי הנדה, אך יש שהם בגדר לא תעשה כמו לא תלבש שעטנז ועוד רבים. זאת ועוד שהשמירה היא דוקא בדברים שהם בגדר לא תעשה שיש להשמר מלעשותם. וגם בענין הסרת לב האבן אינו בהכרח בדברים שהם בגדר לא תעשה, שהרי ישנה עקשות גם במצוות עשה שיש אנשים שבשום פנים ואופן לא מוכנים לקיימם. כמו הקמצן שלבו כאבן מוטל ליד עני המקבץ על יד ולא קם ולא זע מפניו על אף ראותו ברוב דחקו.
ויותר נראה לפרש ענין הסרת לב האבן שהוא מעין השתלת לב, לאדם שלבו דום, עקש בדרכיו ואינו מוכן לעזוב את דרכו הרעה. הלב הוא מקור האברים שדרך עורקיו זורם הדם לכל אברי הגוף והוא כל הזמן בפעולה מתמדת. ואמנם קצב פעולתו של הלב אינה קבועה אלא משתנה ביחס לפעולתן של יתר אברי הגוף. ככל שהגוף פעיל יותר כן גם קצב פעימותיו של הלב חזקות ומהירות יותר כי הוא צריך לשלוח יותר חמצן המובל באמצעות הדם לכל חלקי הגוף הזקוקים למנת יתר באותה שעה, וכן להיפך. נמצא כי אחדות פעולתו של הלב אינה קבועה אלא משתנית. וכן הוא הדבר גבי לבו הרוחני של האדם שחייב לדאוג שתהיה לו היכולת להשתנות בפעולתו ובקצבו, באותו יחס שכל אברי הגוף הרוחני דורשים ממנו לצורך חיותן. תרי"ג המצוות הן הן אותן רמ"ח אברים ושס"ה גידין רוחניים שבקרבו. וכאשר האדם בא לידי קיום מצוה אם אין לבו עמו הרי שתתבטל המצוה או שיעשה אותה בגדר מצות אנשים מלומדה. וכאשר הלב הרוחני משנה את קצב פעולתו הרי שמקיים המצוה מקיים אותה בגדר "כל עצמותי תאמרנה", שהרי הלב דרך הגידין קושר את כל אברי הגוף אחד לשני וכאשר אחד מהם מתאמץ כל האברים האחרים נמצאים בתאוצה. הלב הרוחני הוא הרצון לשינוי מתמיד. וקצב פעולתו מתבטאת במידת הרצון לשינוי. נמצא שכאשר האדם נשאר דבוק למנהג אבותיו התועים, ואינו מוכן ללמוד תורה שעל פי הוראתה לומדים איך לנהוג, ואיך לשנות את מהלכנו ומובאינו, לאותו חוסר רצון אנחנו קוראים לב האבן – לב חזק בדרכיו כמו אבן ואינו נתון לשינויים. ולזה אמר "והסירותי את לב האבן מעליכם ונתתי לכם לב בשר", בדיוק כמו לב הבשר שהוא גמיש כך גם רצונכם להשתנות לטובה יהיה גמיש ולא תהיו עוד עם קשה עורף.
ואמנם רוח חדשה תבוא לאחר שנהיה מוכנים לשינוי, שאז ישפוך עלינו הקב"ה רוח של טהרה שעל ידה נוכל לחוש במעשה המצוות את האפקט הרוחני שבהם.
עוד נראה לפרש שהרוח החדשה היא זו שנותנת לנו מרץ ועז לפעול לטובה בכל מצוה ומצוה ממצוות התורה. וזה מתבטא באיכות המצוות, לבל נעשה אותם בגדר מצות אנשים מלומדה אלא בכוונה רבה ובאהבת הבורא.