ג‘ סוגי נבראים ברא הקב"ה בעולמו וכל אחד מהם מהלל את הי"ת בדרך שהיא שונה בתכלית מסוגי הנבראים האחרים:
א. המלאכים שהם בבחינת רוחות בלא גופים ובכללם כל הנשמות שנפרדו מהגופות ומשכנם בעולם האמת, מהללים את ה‘ בשפתם הרוחנית.
ב. בני האדם המדברים, מהללים את ה‘ לא רק בכחם הרוחני, מתוך הנשמה שבקרבם, כמלאכים, אלא גם בכח הדיבור הניתן להם בעולם הזה.
ג. כל יתר הבריאה שברא הקב“ה בחכמה עצומה הכוללת את החי, הצומח והדומם. החל מהחי, כל אחד מהם נברא על ידו ית' והוא "נותן לחם לכל בשר", מספק לכל אחד מהם את כל צרכיו הגופניים כמו מלבוש ומחיה, ומספק להם את כל צרכם באופן שנבראו. החל בפריה ורביה מלבוש, מזונות, אויר מתאים לגופם, מראיהם, מבנה גופם ותכונותיהם. נתן לכל אחד בדרכו שלו כלים נפלאים במבנה גופם במטרה שיוכלו לספק לעצמם את צורך מחייתם, ונתן לכל אחד מהם שכל מוגבל, שמטרתו להגן על עצמו מפני הסכנות האורבות לו. וכן תיאר דוד המלך ע"ה במזמור קמ"ח בתהלים בצורה נפלאה איך כל סוגי החיות, ואפילו הדוממים מהללים את הי"ת כל אחד בדרכו שלו כמו שתיאר זאת דהמע"ה "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות, אש וברד שלג וקטור רוח סערה עושה דברו. ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף" וגו'. וכן שם במזמור ק"ד "זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו" וגו'. ויש להתבונן בגדולתו ית' שברא את הבריאה וכל אשר בה הדומם, הצומח והחי לצורך האדם המדבר, שיהנה מתנובתם באחד מחמשת חושיו ויהלל על ידם את הי“ת.
כך למשל עפר ברזל שהוא דומם עושים ממנו את הפטיש שמשתמשים בו לצורך בניה וישוב העולם ומהללים על ידו את ה‘. הכסף, הזהב והאבנים הטובות מיועדים לכבד בהם את גופינו ומלבושינו בשבתות ובמועדים ולפאר בהם את בית תפלתינו ואת בית מקדשינו. במשאבים השונים כמו הגפרית והאשלג שבמעמקי האדמה מרפאים את האדם ממחלות שונות ועל ידם יהללו את ה‘. מהצומח נהנה האדם ובעלי החיים לצורך מזונם, לרפואתם ולהריח בהם. להביט בדרך הנהגתם ולהלל את הבורא ית‘ על ידם כמו למשל הסנאית איך רצה או הולכת או עומדת בנוחיות רבה על חבל דק ומתפסת על עצים שכגובה הארזים גובהם במהירות עצומה ומדלגת מאילן לאילן. ובתקופת השלכת כשכל העלים נשרו על הארץ היא בודקת כל עלה ועלה ויודעת באיזה עלה תמצא את תזונתה. אותו היא לוקחת היישר אל פיה ומלקקת אותו בכל צדדיו ומסירה אותו מפיה בחלקיק השניה. האם נוכל ליצור מכונה מהירה כזו שתסתובב בין מליוני עלים ותדע להבחין במה שמבחינה בהן אותה סנאית ואיך היא נמשכת לעלה המיוחד לתזונתה ולהפיק ממנו את תועלתה ביעילות כזו שעושה זאת הסנאית? אין זו אלא גדולת הבורא ית‘. וכמוה כל בעלי החיים. על האדם לראות את כל אחד מהם בעינו הרוחנית ולומר על כל אחד מהם מה רבו מעשיך ה‘!
וכן מפורש בספר העיקרים מאמר ב' פ"א שהכריח התבוננות זו מצד בני האדם ובלשונו "כי לא יונח שורש לתורה מן הצד אשר נמנע ההשגה שהוא מצד מהותו ית' אלא מן הצד שהוא אפשר ההשגה. והוא מצד מעשיו הנפלאים, ובפרט מעשיו בבע"ח הפחותים ביותר הנולדים מן העיפוש ולא מכח זכר ונקבה. שכאשר רואים מעשה אומן על חומר גרוע ביותר תכבד מעלתו מאשר אם היה עושה אותו מעשה אומן על חומר מוכן לכך. וכל זה רמוז במזמור ברכי נפשי בתהלים. וזו הסיבה גם מדוע פתחה התורה בבראשית כי כח מעשיו הגיד לעמו ומזה הצד נכיר את מציאותו ית' שאנחנו מושפעים ממנו והוא עילה למציאותינו. כי מציאות הי"ת אינה דבר שבמקרה ולא דבר עצמותי אלא דבר שבמהות הנעלמת תכלית ההעלם ואפי' ממלאכי השרת וכ"ש מבשר ודם“. עכ“ל.
ומהי ההוכחה הנצחית למציאותו ית' בכל מקום בכל העולמות?
ואיך נוכל להסביר ענין זה במציאות של חיינו הטבעיים בהבנה מלאה, למרות העובדה שאנחנו לא יכולים לראות במציאות ובחוש את הבורא ית'?
ראיתי בשו"ת רב פעלים ח"א סימן א' שכתב בשם הרב המקובל מהר"י ארגיאס ז"ל, בש"א דף ל"א ע"ד וז"ל: "הכריחו מציאות הבורא ואופן הנהגתו את העולם, ממה שמצינו בעולם הקטן שהוא הגוף, שיש לו מנהיג היא הנפש המנהגת אותו במידות הללו, הא' מה הנפש ממלאה את הגוף וכו', ירצה כי ממציאות הנפש בגוף שאין שם חלק מחלקי הגוף פנוי ממנה, כי היא שולטת בכל הגוף כולו, יתבאר לך אמיתת מציאותו על זה האופן אצל העולם כולו, עד שלא יהיה מקום פנוי ממנו ומשלטנותו. הב', מה הנפש סובלת את הגוף וכו', ירצה כי הנפש עם היותה מעולה מן הגוף במדרגה רמה, לא תמנע השגחתה ממנו בכל חלקיו, כך הקב"ה עם היותו מרוחק ונבדל תכלית ההבדל במציאותו ומהותו מן העולם, סובל את העולם ומשגיחו ומנהיגו בכל חלק מחלקיו, על סדר הנהגה הנכונה. והג', ומה הנפש יחידה בגוף וכו', הורו בזה, דהנפש עם היות שהיא פועלת בגוף ע"י אמצעיים, מ"מ הם ככלים אצלה להתפשטות הפעולות בגוף, כי עיקר הפעולה לא תתייחס באמיתות אלא לנפש בלבד, כך הקב"ה יחיד בעולמו, כי ממנו נפעלות הפעולות כולם ואע"פ שיגיעו אלינו הפעולות ע"י אמצעיים רבים אינם הם עיקר הפעולה, כי הם במדרגת הכלים להוציא לפועל ההנהגה האלקית. הד', ומה הנפש אינה אוכלת ואינה שותה רצו בזה כי כמו שהנפש אינה מקבלת תועלת במה שהגוף אוכל ושותה, ועם כל זאת, על ידי אכילת ושתיית הגוף מתמיד חיבור הנפש עם הגוף, כך הקב"ה אינו אוכל ואינו שותה, שאינו מקבל תועלת משום נמצא, ועכ"ז ע"י קיום התורה והעבודה יתמיד השפעתו בעולם, כי מטבע הטוב להטיב אל המוכנים לקבל טובו. הה', ומה הנפש היא טהורה, ר"ל בלתי גשמית, כי היא כעצם השמים לטוהר, נבדלת מכל חמריות ובלתי מתערבת עם הגוף, רק היא צורה נבדלת נצבת עליו כעגלון על העגלה, או כספן בספינה אשר מנהיג אותה לבד, וכמו השמש שמאיר על הגופים השפלים ומחמם אותם, ואינו מתעצם עמהם, כך הקב"ה טהור שהוא מסולק מהגשמות ומכל החסרונות, ועם היותו מנהיג כל חלקי העולם בנפש העולם, אינו מתערב ומשתתף בהם ח"ו. ומ"ש שהוא למעלה מעולמו, ר"ל כי אפילו בעולם היחוד אינו מתערב ומשתתף, וכמ"ש בתיקונים דף קי"ג ע"א. הו', ומה הנפש רואה ואינה נראית, ר"ל שהיא משגת כל חלקי הגוף ואין חלקי הגוף משיגים אותה, כי הרוחני ישיג הגשמי אך הגשמי לא ישיג הרוחני, כך הקב"ה רואה ואינו נראה כי הוא רואה ומשיג כל הנמצאים ואין שום נמצא יכול להשיג מהותו לא קודם שנברא העולם ולא אחר שנברא העולם". עד כאן לשונו.
וכן אמר איוב "מבשרי אחזה א-לוה", ומהאמור לעיל למדנו מושג חדש "מרוחי ונשמתי אחזה א-לוה" שבלעדיהם לא שייכת המלה "מבשרי". וכשם שהגוף בלא נשמה אין לו מקום בין החיים, אלא הוא שב אל העפר כך תפלה בלא כוונה היא כגוף בלא נשמה.
ואל תתיאש בשמעך את הכופרים והאפיקורסים שבמתכוון מואסים בו ית', ואינם מאמינים בהשגחתו אלא מסבירים כל דבר על דרך הטבע, ולא ידעו ולא יבינו ש"הטבע" הוא בגי' "אלהים". ואפילו את כל ניסי המלחמות היומיומיות זוקפים הם לזכות הטכנולוגיה. עינים להם ולא יראו איך יד ה' עושה את כל הניסים הגלויים שאותם מספרים כל החיילים שמוסרים את נפשם על קידוש ה'. ואמנם ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ומכל מקום כבר אמר דוד המע"ה כי בחר ה' בציון איוהּ למושב לו. כי יעקב בחר לו י-הּ ישראל לסגולתו. כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. ונאמר על ארצנו הקדושה "ושממו עליה אויביכם היושבים בה. וזאת העידו מגורשי קטיף שהיה להם קשר אמיץ עם העובדים העזתים שניסו להמשיך לגדל ולמכור את יבול הקטיף, אך עד מהרה זנחו את כל היבול מאחר שלא הצליחו להשיג אפילו מחצית התוצאות שהשאירו הבנים שגורשו ממנה. אנו תפלה שנזכה לתשובה שלמה של כל איש ישראל במהרה בימינו, לבל ידח ממנו נדח. אמן.
מאידך אנחנו רואים איך באותו יום שחור משחור בשביעי לאוקטובר שנת אלפיים עשרים ושלוש יום שמחת תורה ה'תשפ"ד ברברי החמס רצחו אלף ומאתים אנשים ונשים מהנובא וחטפו אנשים נשים וטף משלושה קיבוצי עוטף עזה שנמנו על השמאל הקיצוני – שלום עכשיו, רצחו עינו ואנסו רבים מהם והנותרים נימוקו במנהרות. רובם ככולם היו רחוקים מדת וממסורת ישראל עד הקצה האחרון. דמות חיה היא דמותה של אגם ברגר אחרי שהושבה חיים אחרי קרוב לשנה וחצי, שלא ראתה אור יום, והיתה תקועה במנהרות בעומק של שלושים עד ארבעים מטר מתחת לפני האדמה חיפשה דרכים איך לדבר עם ריבון העולם מעומק נשמתה. אגם היא רק דוגמה אחת מני רבות שנחטפה בהיותה תצפתנית שבאה מבית לא דתי. אגם גמרה אומר להתחיל לשמור שבת בפעם הראשונה בחייה, ולשמור לא לאכול בשר נבלות וטרפות ולשמור את כל מועדי ישראל כולל לא לאכול חמץ בפסח, ולצום בתשעה באב וביום כפור ובדרך נס המציא לה הקב"ה סידור תפלה שכנראה, וברור של במקרה רק מאת ה', נפל מידי אחד מהחיילים שנלחמו בעזה. התפללה יום יום מאותו סידור והיא היתה סמל של אשה קדושה שהשפיעה מרוחה על כל עם ישראל. מעניין שגם אמה של אגם החליטה את אותה ההחלטה בפני עצמה כי לא היו לה שום קשרים עם בתה במשך כל ימי שביה. סיפורים רבים של חזרה בתשובה שמענו מפי רבים מהשבויים שהחלו להתקרב לבורא העולם בברכות ובתפלה. היה אחד שבפעם הראשונה בחייו שמע איך מברכים על הלחם והחל לברך באופן קבוע. ואח"כ הוא שמע אחד שמברך בורא מיני מזונות והשתמש בברכה זו על כל סוגי המאכלים שבאו אל פיו. אחד מהשבויים שזכה לצאת בחיים נשאל על ידי בני ביתו מה הוא רוצה לאכול. השיב להם שהוא מבקש כיפה וברצונו להניח תפלין בפעם הראשונה בחייו. נ"ל שעל זה אמר דוד המלך ע"ה בתהלים קמז, י-יא "לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה: רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ". קרבת האדם לבוראו אינה מושגת בכח אלא בכמיהה, ולעולם אנחנו מוצאים את הכמיהה הזו כאשר מגיעים לדכדוכה של נפש, בדיוק כמו בעזה. ולמדנו שאין לך יהודי שאין בתוכו את הניצוץ היהודי שחובה להבעירו בכל מיני דרכים ובעיקר בחינוך ללמד את אלה שחושבים עליהם שהם רשעים, שהם באמת פשוט תינוק שנשבה.