"החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". עם ישראל נצטוה לשנות את הלוח העולמי שר"ה שלו הוא בחדש תשרי לחדש שבו יצאו ישראל ממצרים שראש השנה שלו הוא בחדש ניסן. הוי אומר שחדש זה הוא ר"ה להתהוותו של עם ישראל. מלבד זאת, בחדש זה הוקם המשכן, לפיכך החל מר"ח ניסן אנחנו קוראים בכל יום בפרשת הנשיאים שהביאו את מתנותיהם לחנוכת המזבח.
הקשה הרב מנחם פלדמן בשנת תשמ"ח מה הקשר בין "החדש הזה לכם ראש חדשים" להקמת המשכן? ובמה חופף חדש ניסן לחדש תשרי שבו נברא העולם? ועוד, מדוע מזכירים בקידוש ובכל התפלות לא רק את יציאת מצרים אלא גם את בריאת העולם.
ר"ה האוניברסאלי לבריאת העולם אותו ברא הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא בא' תשרי. ואמנם בא' ניסן ציוה הקב"ה את עם ישראל לברוא את העולם שנית בקדושה ובטהרה, בדמות המשכן שהוא מעין בריאת העולם בזעיר אנפין, וציוה עליהם בשל כך שחדש זה יהיה ר"ה מיוחד לעם ישראל בכך שהוא יהיה ראש לכל חדשי השנה.
ואיך היתה חופפת בריאת המשכן לבריאת העולם? במשכן, היריעות היו מעין השמים דכתיב נוטה שמים כיריעה, והמנורה היתה כנגד בריאת האור. והכרובים כנגד בריאת אדם וחוה. וכן על דרך זו, לכל מעשה המשכן היה קשר ישיר לבריאת העולם. וכשם שבבריאת העולם שבת הקב"ה ביום השבת, כך נצטוו גם ישראל לשבות ביום השבת ממלאכת המשכן.
שכאשר נצטוינו "לא תעשה כל מלאכה ביום השבת" לא היינו יודעים לאיזה מלאכה נתכוונה התורה? אך מכיון שבריאת המשכן ובריאת העולם היו חופפות זו לזו למדנו ממלאכת המשכן הלכה למעשה את כל ל"ט המלאכות שהיו בבנית המשכן שהם אלו שנאסרו בשבת של בריאת העולם.
ובכך נפתח לנו אופק חדש להבין את הנאמר בבצלאל ואהליאב שהיו "עושה כל מלאכה וחושבי מחשבות", איזה מחשבות היו צריכים לחשוב? אך על פי הנאמר יש לומר שהיו צריכים שתהא מלאכת המשכן חופפת לבריאת העולם במעשה בראשית.
וזו הסיבה שמזכירים בקידוש לא רק "זכרון למעשה בראשית" אלא גם "כי הוא יום תחילה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים". כי השבת מסמלת אמנם את השביתה מהבריאה במעשה בראשית, אך ביחס לשאר המועדים השבת נחשבת "תחילה" למקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם, אתם קוראים אותם. ואם כי השבת נקראה ע"י הקב"ה, בבנית המשכן קשרנו קשר ישיר עם אותה בריאה בבנין המשכן ובכל ל"ט המלאכות ששבתו בהם בבנייתו, ולכן השבת היא גם זכר ליציאת מצרים.
וצריך להבין מאיזו סיבה היה חפץ הקב"ה לברוא את העולם שנית בצורת המשכן ע"י עם ישראל? וכי מה היה חסר לו בעולמו?
ונלענ"ד לפרש כי עולם הבריאה המקורי נפגם ע"י חטאו של אדה"ר באכילתו מעץ הדעת. אותה אכילה הוכיחה בעליל שאין זה עוד אותו עולם שעלה במחשבתו ית' אלא עולם אחר. כי בעולמו ית' היו האדם ואשתו ערומים ולא יתבוששו, כי לא היה בהם יצה"ר. ורק בעולם שלאחר החטא, נברא יצה"ר. ולכן ברא הקב"ה את העולם שנית דרך המשכן והקרבנות. שרעיון הקרבנות נעלם מבינת אנוש, והוא בבחינת הכנעת עץ הדעת, הכנעת ההגיון האנושי שהוא תיקון לחטאו של אדה"ר שהלך אחר מחשבתו והגיונו נגד ציווי הבורא ית'.
ואולי זה יבאר לנו גם את ענין ברית בין הבתרים – "והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו". דרך אותם קרבנות ראה את בריאת החשך המסמלת את ההסתר המחלט מפני ההגיון. "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", המרמז לגאולה, לבחינת האור, להבין בשכלנו הדל שכל מה שעשה הבורא ית' היה טוב. הגלות מסמלת את החשך לעומת הגאולה, שמסמלת את האור.