פורס על שמע

איך פורס אדם על שמע?

כתב הב"י בסי' ס"ט אות א' אהא דתנן במגילה כג: אין פורסין על שמע וכו'.  פירש רש"י כגון שהיו כאן עשרה בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו ומתחיל ביוצר עכ"ל וכן פסק מרן בסי' ס"ט ס"א וז"ל: "לאחר שסיימו ברכת יוצר אור אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש".

מדוע נקרא "פורס על שמע"?

כתב הר"ן שנקרא "פורס על שמע", מאחר שהוא "אינו אומר אלא יוצר בשביל קדושה שבה (הכוונה לקדושה שבברכת יוצר אור) וזהו פורס כמו בפרוס הפסח. מאי פורס? פלגא. וכן פורס על שמע והיא אחת מהשתים שלפניה". וכן פסק מרן בסי' ס"ט ס"א וז"ל: "אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר, (הכוונה שאינו אומר כלל אהבת עולם ולא קר"ש ולא אמת ויציב אלא הולך מיד לג' ברכות ראשונות של תפלת שמונ"ע. וגם לא מסיים את יתר ברכות השמונה עשרה) וזה נקרא פורס על שמע לשון חתיכה פרוסה, שאין אומרים אלא קצת ממנה".

מהלכה זו למדנו ענין גדול והוא חשיבותה של הקדושה בברכה הראשונה של השמע, ברכת "יוצר אור". ואיך הש"צ שרץ בשיא המהירות או שאומר בלחש את המלים "קדושה כלם כאחד עונים ואומרים ביראה", גורם לכל הציבור לאבד הזדמנות פז זו להיות שותף בענית דברים שבקדושה, מאחר וחלק גדול מהצבור לא יכול להספיק להגיע בכדי לענות לקדושה זו "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו" וכן להמשכה "לעומתם משבחים ואומרים" ולתשובת הציבור "ברוך כבוד ה' ממקומו". זאת ועוד, שכפי שאכתוב לקמן, לדעת הראב"ד אין יחיד אומר קדושה ביחיד, משמע לדבריו שאם לא יכול לענות לקדושה שביוצר אסור לו לכאורה לברך כלל ברכת יוצר אור.

ובדרך אגב אין הליך זה של פורס על שמע מה שקוראים באידיש "הייכא קדושה". הייכא פירושה "חצי", "פרוסה" או "חתיכה", ששם לא אומרים בקול אלא קדיש וברכו, ולא ממשיכים בקול רם את ברכת יוצר אור ואהבת עולם וקריאת שמע, אלא כל אחד אומר ברכות אלה בפני עצמו. וכשמגיע לתפלת שמונ"ע אומרים בקול רם את ג' הברכות הראשונות של תפלת שמונה עשרה, וממשיכים לומר את יתר ברכות השמונ"ע בלחש. וההבדל ביניהם כדלעיל שהפורס על שמע, הוא ועוד תשעה כמותו כבר התפללו את כל התפלה ביחידות. אבל ב"הייכה קדושה" אף אחד לא התפלל כלל קודם לכן.

כמה בני אדם צריכים בכדי לפרוס על שמע?

פסק מרן בשו"ע סי' ס"ט ס"א וז"ל: "ואין עושין דברים אלו בפחות מי', וצריך לחזור אחר ו' שלא שמעו, דהיינו רוב העשרה. ואם אינם נמצאים, אפי' בשביל אחד שלא שמע אומרים". אבל לדעת ר"ת צריך שיהיו שבעה שלא שמעו קדיש וברכו ולהרמב"ם בששה שהם רוב מנין, ובספר הישר כתב בחמשה, וכתבו התוספות ונראה לי אפילו בשלשה, וכל אחד מהם רמז את דעתו מהפסוק "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'", ותלמידי רש"י כתבו בשמו בסדור רש"י סי' נ"ט שאפילו בשביל אחד וכו'. וכן כתבו התוספות והרא"ש והר"ן.

וכתב הב"י שלכתחילה יש לחזר אחר רוב שלא שמעו ובשעת הדחק יש לסמוך על רש"י שדי באחד שלא שמע. וכן פסק בשו"ע סי' ס"ט ס"א. וכן כתב האגור בסי' קי"ט שכך נהגו באשכנז לפרוס את שמע אפילו על אחד שלא שמע. וכתב הריב"ש שלזה נטה הר"ן.

מי פורס על שמע?

כתב הב"י שאפילו אותו שלא שמע והוא גם בקי לפרוס על שמע, בכל זאת יכול אחר ששמע כבר להוציאו. וכן איתא בשו"ת בנימין זאב סי' ק"ע שכתב "ותלמידי רש"י פירשו משמו. וראייתו מחזרת הש"ץ שאינו יורד אלא השליח ציבור אע"פ שכבר התפלל לעצמו ואע"פ שכולנו בקיאין עכשיו".

והוסיף דלפי מה שכתב רבינו בסימן רע"ג בשם בה"ג שמי שקידש לאנשי ביתו ובא אצל מי שאין יודעים לקדש, מקדש להם. אבל אם יודעים, אינו מקדש להם איכא למימר דהכי נמי, אם יש באותם שלא שמעו, בקי, אין אותו ששמע מוציאו וכן ראוי לעשות, שאם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה, עדיף ממי שכבר שמע.

וכתב הרא"ש הטעם שאפילו אותו ששמע יכול לפרוס בשביל האחד שלא שמע הוא כדאשכחן בשליח ציבור שאע"פ שהתפלל חוזר ומתפלל בקול רם אע"פ שכולנו בקיאים עכשיו. והב"י דחה ראייתו מי"ח (ברכות), דשאני י"ח דאמר רבי יוחנן (כא.) ולואי שיתפלל אדם כל היום ועוד החזן מסדר התפלה פעם שניה כדי שיענו הקהל קדושה וגם מצוה לענות מודים. והתוספות כתבו דאין זה ראיה כל כך דשאני הי"ח ברכות שהרי אם היה מתפלל מתחלה בקול רם שמא לא יכוונו לבם להגיע עם שליח ציבור במקום קדושה ומודים" ע"כ.

ולכאורה יש לשאול מדוע שליח ציבור חוזר ומתפלל בקול רם אע"פ שכולנו בקיאים עכשיו? ולמה שלא יתפללו כלם ביחד בלי חזרת הש"ץ, ואם הטעם "כדי שיענו הקהל קדושה וגם מצוה לענות מודים", אם כן שהש"ץ יתפלל בקול רם בעוד הקהל מתפלל בלחש בשביל קדושה ומודים? זה היה הקושי של התוספות, והשיבו "שהרי אם היה מתפלל מתחלה בקול רם שמא לא יכוונו לבם להגיע עם שליח ציבור במקום קדושה ומודים" ע"כ.

מדברי התוספות משמע שאם הם יכולים לכוון לבם להגיע עם שליח צבור לקדושה ומודים, שאכן זוהי המציאות, הכי עדיפא. דאי לאו הכי למה ליה למדחי סברא זו משום שמא לא יכוונו לבם? הוה ליה למימר הטעם לחזרת הש"צ בכדי להוציא את מי שאינו בקי. אלא מכיון שבימינו הכל בקיאים אין זו סברא נכונה, ורק משום שמא לא יוכלו לכוון לבם להגיע עם שליח צבור לקדושה ומודים לכן הוא חוזר את התפלה.

ובכאן בואו חשבון. מאחר ואם מתחילים תפלת לחש בעוד ש"צ מתחיל תפלתו בקול רם רוב ככל הציבור יכולים לכוין לבם להגיע עמו לקדושה, אם הוא מתפלל בנחת מלה במלה, אפילו אם יש מעט מן המעט אנשים שלא יגיעו עמו למודים. אבל הרי העיקר הוא להגיע עמו לקדושה ואילו להגיע עמו למודים יש רק מצוה, ואינה מגעת למדרגת  קדושה. מאידך אם יש חזרת הש"צ הרי יש הרבה יותר אנשים שלא מספיקים לסיים תפלת לחש בעוד הש"צ מגיע לקדושה בחזרת הש"צ. ואם כן הרי בחזרת הש"צ מחליפים קדושה במודים. ועוד, שהרי רוב הציבור לא מכוונים לברכות הש"צ, וקרובים להיות ברכותיו לבטלה.

חשיבותה של קדושה שביוצר

כתב הר"ן שישנה מחלוקת אם יחיד אומד קדושה שביוצר או לא. שלדעת הסוברים והם הראב"ד ודעימיה שלא אומרים קדושה שביוצר ביחיד, צריך עשרה בדוקא לומר קדושה שביוצר. ואפילו בברכות ק"ש של ערבית צריך עשרה, אף על פי שאין בהן קדושה, דלא פלוג. אבל לדעת אלה שאומרים קדושה שביוצר ביחיד אין צריך עשרה בדוקא. אבל פורסים על שמע לומר קדיש וברכו וכיון שאומר להם ברכו צריכים לברך שום ברכה שלא יראו ככופרים חס ושלום.

והשו"ע ביאר "פורסין" באופן שיתאים לפירוש זה וז"ל: "ופורסין הוא נמי מלשון מברכין כדמתרגמינן גבי שמואל הנביא כי הוא יברך את הזבח ארי הוא יפרוס מזונא וכן הביאו הרב רבינו נתן בעל הערוך בערך פרס שמיני". ונראה שזוהי דעת הרמ"א שפסק "הגה: ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור, אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד".

ומשמע שלדיעה הראשונה הפורס על שמע, מאחר והוא לא יכול לברך את הברכה הראשונה מדלג מיד אחרי ברכו לתפלת שמונ"ע. וכן מפורש בתשובות הגאונים. ומנהג פרובינצא "בני אדם המתאחרים לבא לבית הכנסת וכבר התפללו הכל. יעמוד אחד שלא התפלל ויוציאם ידי חובתם כחזן אע"פ שכבר יצאו כולם חוץ מאלו. ומשמע שהחזן יתפלל את כל התפלה בקול רם אעפ"י שכל התשעה כבר התפללו. ובצרפת אף אם התפלל, פורס להם על שמע לומר קדיש וברכו ויפתח ביוצר אור וקדושה עד יוצר המאורות, וידלג, ויאמר תפלת הלחש בקול רם בעבור קדושה וישלים הכל" עכ"ל. והחידוש בדברי הצרפתים הוא במלים "וישלים הכל" דהיינו יתפלל בלחש את יתר תפלת שמונה עשרה. שהרי הוא כבר התפלל.

עד כדי כך חשובה קדושה שביוצר בעשרה, עד כדי שהב"י כתב שיש לעיין ביחיד שרוצה לצאת לדרך ורוצה לשמוע קדיש וקדושה קודם שיצא אם יכול לכתחלה לומר קדיש וברכו וברכת יוצר ותפלה, ואחר כך יחזור ויקרא ק"ש ושאר הברכות ולא נחוש לסמיכת גאולה לתפלה מאחר שעושה לשמוע סדר קדושה. ואי משום שמפסיק בברכות, ברכות אינם מעכבות.

איזה מוסר עצום הוא לחזנים שרצים בתפלת יוצר אור, ולא מאפשרים לציבור לומר עמהם קדושת יוצר בנחת, והוא רחום יכפר עון ולא ישחית. עוד מוסר עצום לאלה שמדקדקים לומר  את כל הזמירות כסדר, ואינם מתחילים ביחד עם הש"צ בברכת יוצר אור, ובכך מוותרים על  קדושה שביוצר אור בעשרה, שעליהם נאמר "מדקדקים באיכה ומזלזלים בקריאת שמע". וכמובן שזה נכון רק לדיעה זו שלא אומרים קדושה שביוצר ביחיד, ואע"ג שאין הלכה כדיעה זו, מכל מקום אם אפשר, יש להקדיש חשיבות רבה גם לדיעה זו. ואמנם אם ברור הוא שכשיתחיל ברכת יוצר אור יחד עם הש"צ בודאות לא יגיע עמו לקדושה דיוצר עדיף שיתפלל בנחת וה' הטוב יכפר בעד.

מה החשיבות שיש בענית "ברכו" שבראש ברכת יוצר אור?

כתוב בספר המנהיג ח"א סי' כ"ז שאם באמצע תפלת יוצר נכנסו אנשים לביהכנ"ס שלא שמעו ברכו לא יפסיק הש"צ לומר להם ברכו וכמובן לא יאמר להם ברכו אחרי ברכת גאל ישראל דבעינן תיכף לגאולה תפלה. אלא יאמר להם ברכו אחרי התפלה.

אבל בערבית שהיא רשות יכול לומר ברכו אחרי גאל ישראל כי תפלת ערבית רשות והוא דענו בתריה ברוך ה' המבורך. ובתנאי שהם לא קראו עדיין את השמע. אבל אם קראו את השמע לא יאמר להם ברכו כלל. והטעם הוא כי שמע ישראל (בערבית) הוי סדור השבח לפני תפלת עמידה, וזו הסיבה שאומר להם ברכו.

מדבריו משמע שבערבית אם לא שמעו ברכו וכבר קראו את השמע לא נכון לומר ברכו אחרי התפלה להוציאם ידי חובה לא לפני ולא אחרי עלינו לשבח כמנהג כל קהלות ישראל, והטעם מאחר שבדרך כלל כל המאחרים כבר אמרו את השמע שהוא השבח האמור, לא ראוי אז לומר ברכו אחרי שכבר אמרו את השבח.

ומכל מקום נראה לי שדין עלינו לשבח כדין קריאת שמע לענין זה, וזוהי הסיבה שנהגו הספרדים ומנהג ספרד לומר ברכו קודם עלינו לשבח, כיון שתפלה זו כולה שבח והוה ליה סדור השבח מיד אחרי ברכו. אבל לאומרים ברכו אחרי עלינו לשבח ושיר של יום קשיא, שהרי הם לא משבחים כלל אחרי ברכו. ונראה שבימיהם לא היו אומרים כלל עלינו לשבח ולכן כתב לעיל שאם קרא כבר את השמע לא יאמרו לו ברכו.

האם פורסין על שמע בערבית כמו בשחרית?

כתב שם בהג"ה י"א שפורסין בק"ש של ערבית כמו בשחרית, ולא נהגו כן משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית. ונראה לי כוונתו במה שאמר "שפורסין בק"ש של ערבית", שאומר קדיש וברכו והברכה הראשונה "אשר בדברו" בקול רם, וכן כתב המג"א שם סק"ב. ובמה שכתב "ולא נהגו כן משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית", היינו למנהג אשכנז שלא אומרים פסוקים וקדיש קודם ברכו, ומכל מקום הם אומרים ברכו בלא קדיש מיד אחרי והוא רחום. אבל למנהג הספרדים שאומרים ה' צבאות עמנו וקדיש וכן לנוסח ספרד שאומרים שיר המעלות וקדיש קודם ערבית משמע שפורסין על שמע בערבית כמו בשחרית.

וכן כתב בשו"ת בנימין זאב דהוא הדין שפורסין על שמע גם בתפלת ערבית "והעבודה שמסברא קיימתיה ואחר כך מצאתי בקונדרס ישן משם רבינו נתן שכת' שפורסין על שמע ערבית ואין אומרין רק ברכה ראשונה כמו בשחרית שהרי אין פורסין אלא בשביל הקדושה והברכות ולפ"ז יש ליזהר שלא יאמר קדיש וברכו אם לא יהיו שם מי שרוצים לפרוס על שמע". ולפלא בעיני מה שכתב לומר את הברכה הראשונה שהרי אין בה קדושה ולמה יאמר אותה, ונהגו העולם לומר ברכו בלבד קודם עלינו לשבח כדלעיל.