האם הימים שלנו הם ימי אתחלתא דגאולה או שאינם אלא מעשה שטן? ומתי באמת תבוא הגאולה?
הגמ' בסנהדרין צז. אומרת "שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב".
הסביר הבעש"ט שדבר זה רמוז בפסוק "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", אל תקרי "יקרא" אלא "יקרה", דרך מקרי והיסח הדעת. כל אחד יעסוק בעיסוקו מבלי שיחשוב על הגאולה ופתאום תבוא הגאולה.
הגמ' בסנהדרין צז. "אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. אביי אמר תרי חרוב, שנאמר יחיינו מימים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ואומר מזמור שיר ליום השבת – יום שכולו שבת. ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר. תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח".
בפרשת השבוע, פרשת ויחי קראנו "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", ומיד אחרי כן נאמר ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני וגו'. יעקב החל לברך את כל השבטים אחד אחד כברכתו הראויה לו. מה קרה עם תחילת דבריו שאמר להם שברצונו לגלות להם את אשר יקרא אותם באחרית הימים? פירש רש"י שם "ואגידה לכם – בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים".
והשאלה היא מדוע נסתלקה ממנו השכינה? אפשר ליישב שאלה זו עפ"י המדרש "האספו ואגידה לכם וגו' רבנן אמרי צוה אותן על המחלוקת אמר להון תהיו כלכון אסיפה אחת, הדא הוא דכתיב ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו וגו' לבני ישראל וגו', חבירו כתיב נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמכם לגאולה מה כתיב אחריו ועשיתי אתכם לגוי אחד" וגו' (ב"ר פרשה צח אות ב'),
פירש ר' יהונתן אייבשיץ שיעקב אבינו ראה את הפירוד הראשון שבין האחים שנגרם עקב שנאת חינם ליוסף ואת תוצאותיו בגלות הראשונה, היא גלות ושעבוד מצרים, והוא ראה בחזונו את חרבן בית שני שנגרם עקב שנאת חינם ואת הגלות הארוכה בת אלפיים שנה שבאה אחריו ולפיכך נסתלקה ממנו שכינה. יעקב ידע שלא תבוא הגאולה אלא אחרי שיהיה ביניהם איחוד מושלם. וזאת רמז להם בראשית דבריו "האספו", דהיינו אם תהיו כלם אסיפה אחת מאוגדים, רק אז תזכו לגאולת אחרית הימים. רמז לאחדות זו שתהיה קודם הגאולה תמצא ביחזקאל לז, פסוקים טז-כח.
ועניין זה יישב לנו קושיא חמורה, מדוע גזר הקב"ה על אברהם אהובו גזרת שעבוד של ארבע מאות שנה? ועפ"י האמור נראה שהקב"ה מעולם לא גזר גזרה זו על בני בניו של אברהם, אלא הודיעו את אשר יקרא אותם באחרית הימים, וזהו שנאמר בפסוק "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", עלי להודיעך את אשר יקרא להם בשל עוונם. וכפי הנראה זהו מה שיעקב רצה להודיעם, את מה שכבר הודיע הקב"ה לאברהם סבו, שלא יזכו לגאולה מיידית אלא לאחר ארבע מאות שנות שעבוד, בשל שנאת החינם שהיתה להם ליוסף ועל מכירתו. ואחרי כן שוב ראה בחזונו שלא יזכו להשלים את ארבע מאות שנות השעבוד במצרים שהרי אחרי רד"ו שנים יצאו לחירות זמנית, משום שרצה הקב"ה להצילם שלא ירדו למדרגה שאין ממנה עליה חלילה, וידע שעדיין יצטרכו להשלים את עונשם בק"ץ השנים הנותרות שלא השלימו במצרים. ושוב ראה יעקב בחזונו שמכת הפירוד והפילוג ושנאת חינם לא סרה מהם, ויגלו אחרי חרבן הבית השני עוד אלפיים שנה. ונראה לי ששנאת האחים ליוסף, שהתמקדו כלם תחת דגלו של יהודה, לא סרה מהם גם לאחר שיצאו ממצרים וכפי שמסופר ביחזקאל שזהו המקור לגלות שנשאר עד עת קץ. לפיכך נסתלקה ממנו השכינה והתחיל אומר דברים אחרים.
אלא שקשה, בשלמא האחים שמכרו את יוסף ראויה היתה עבורם גלות מצרים, אבל יוסף ובנימין מדוע נשתעבדו? ועוד קשה, דלפי"ז גם וביחוד שבט לוי היה צריך להשתעבד, שהרי שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם, ומדוע לא השתעבדו? הלא לא-להים פתרונים.
פניני הגאולה
שמעתי פירוש נאה מהרב שלום הלברשטאם "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" – בדרך כלל כאשר אדם שומע שזכה בחפץ גדול יכול להסתכן מרוב הפתעה ולקבל התקף לב. משא"כ כאשר הוא חולם בלילה שזכה במליון דולר וקם בבוקר אינו מתפעל מהחלום אלא הוא בגדר של חלום טוב. לזאת אמר שבבוא הגאולה השמחה תהיה כ"כ גדולה אבל אף אחד לא יוזק מאותה שמחה כי היא תבוא במפתיע כמו חלום טוב.
עוד שמעתי פירוש נאה מהרב שלום הלברשטאם – בווין תתקטר – המשיח צריך היה לבוא בשנת תר“ס. ת“ר במ“ק ו‘; ס‘ במ“ק ו‘ – בשני ווין.
כתב החסד לאברהם סבו של החיד“א שביאת הגואל תהיה בשנת תתק“ס. מדוע? האדם בנוי מד‘ יסודות, ובכדי לבטל את הטומאה צריך ס‘ כנגדה. דהיינו י“ו מ“יוסף“ כפול ס‘ בס“ה תתק“ס.
הרב גרין דרש בבית לובביץ בבולטימור בשנת תשע"א ודש בענין ההכנה לקראת הגאולה העתידה, ואמר שהגאולה העתידה תהיה כמו גאולת מצרים, דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ללמד שכשם שגאולת מצרים לא היתה בפעם אחת אלא קמעא קמעא החל בעשרת המכות, קריעת ים סוף, מתן תורה, כבוש הארץ ולבסוף משכן שילה וכו' כך גם הגאולה העתידה תבוא קמעא קמעא. ונ"ל שלפיכך אנחנו קוראים לתקופתינו "אתחלתא דגאולה".
מחשבונות הגאולה
אע"פ שאמרו תיפח רוחם של מחשבי קצין, רבו גאוני עולם שחישבו את הקץ. ומשלא באה הגאולה תלו הדבר בעוונותינו הרבים, וגם חלקי יהא עמהם. וכן מצינו להרמב"ן שחישב את ביאת הגואל בפירושו על פרשת בראשית בסוף פרשת "ויכלו השמים והארץ וגו‘ אשר ברא א-להים לעשות", שכתב שששת הימים הם כנגד ששת אלפי שני דהוי עלמא. והאלף הששי הוא כנגד היום הששי. וזה לשונו: "ביום הששי בבוקר תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו‘ ואחרי עשיריתו כשיעור הנץ החמה ליום, יבוא הגואל, שנא' בו "וכסאו כשמש נגדי", זהו בן דוד הנעשה בצלם א-להים וגו‘ ויהיה זה קי"ח אחר חמשת אלפים לכלות דבר ה' מפי דניאל". וכידוע מאות שנים עברו מאז וחשבונו לא עלה יפה ונתלה הדבר בעוונות הדור.
שנת תש"ס
ולפיכך אשתמש אני הצעיר בכליו של הרמב"ן, להוכיח את שנת תש"ס כשנת הגאולה כדלהלן. ובראשית דבר ילענ"ד שכיון שכל יום מימי הבריאה לא החל מהבוקר אלא מהלילה שקדמו שנא' "ויהי ערב ויהי בקר", ואמר וכסאו "כשמש" נגדי היינו במלא עוזה, וכן נאמר במלא עוזה של הלילה לשון "כחצות". נמצא כי החשבון מתחיל מהלילה ששיעורה לפי השמש והוא שקיעת החמה, עד שתופיע במלא עוזה שהוא בחצות היום שלמחרת. ואמר "כשמש" להורות שאינו בדיוק בחצות היום אלא כשיעור חצי שעה אחר חצות והוא זמן מנחה גדולה. ועתה בואו חשבון:
א) קח אלף שנה וחלקם לעשרים וארבע שעות היממה ותקבל בכל שעה ארבעים ואחד שנים ושני שליש השנה, שהם ארבעים ואחד שנים וח' חדשים.
ב) אמרו חז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל. לפיכך קח את זמן השקיעה בחדש ניסן (ואם נחוץ לך הוסף עליה עוד שמונה עשרה דקות של תוספת שבת) וקח את זמן חצות ביום שלמחרת והוסף עליו עוד חצי שעה זמנית. חשב את מנין השעות שמהשקיעה ועד חצות ותמצאם בערך שמונה עשרה שעות וארבע עשרה דקות ועשרים וארבע שניות.
ג) הכפל את מנין השעות (שמונה עשרה שעות וארבע עשרה דקות ועשרים וארבע שניות) במנין השנים והחדשים שמתחלת האלף הששי שהם (ארבעים ואחד שנים וח' חדשים) ותקבל תש"ס, והיא שנת הגאולה כדלעיל.
ואני שמעתי רמז נוסף על הגאולה בשנת תש"ס מפי שכני ר' מרדכי שניידר נ"י ששמע בשם הרה"ג אלחנן ווסרמן נ"י ואח"כ שמעתי זאת מפי מר אבי עט"ר שליט"א שחשבון הגאולה לשנת תש"ס כבר הובא בספר חסד לאברהם שהוא זקנו של הרה"ג חיד"א זיע"א, וקודם שאפתח פי בחשבון הראה לי אותו כפי שכתב בכתב ידו מלפני עשרות בשנים על חשבון הגאולה שיהיה בשנת ה'תש"ס כדלהלן:
בחשבון המקוה מ' סאה, ובחשבון הביצים היא ה'תש"ס ביצים דהא בכל סאה יש קמ"ד ביצים. הרי שבמ' סאה ישנם ה'תש"ס ביצים. וכל שנה כנגד ביצה אחת שבחשבון המקוה.
ולי אני הקטן יש רמז נוסף לכך, דהא שית אלפי שני הוי עלמא. הפחת מהם מאתיים דכתיב בשיר השירים "האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו", ואנחנו נוטרי הכרם. ועוד חסר מהם מ' כמנין השנים שהתענינו במדבר דכתיב "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה", ויעלה החשבון לשנת ה'תש"ס. ועתה אנחנו בשנת ה'תשנ"ד ולמספרם בשנת ד‘תתקצ“א. ועפי"ז בשנת אלפיים למספרם תהיה שנת הגאולה.
איך נדע מתי זמן התנוצצות של משיח, וזמן צמיחת הגאולה?
תשובה: כאשר ירבו הצרות והרדיפות, ההרג והשמד לעם ישראל, שזה יקרה באחרית הימים קודם ביאת המשיח. שאז יהיה שיא הקושי של הגלות כפי המבואר ביחזקאל פרקים ל"ח-ל"ט, ובזכריה פרקים י"ב-י"ד ובסנהדרין צז. עד דף צט. ובמדרש איכה רבה, ובזהר ח"ב דף ז אות ב', ודף קע"ב אות ב'. ועיין בספר עבודת עבודה למורנו הרב שלמה קלוגר מבראד שחי בשנים תקל"ה-תרכ"ט והיה רבה של ברודי בביאור מאמר "שני אלפים ימות המשיח". ועוד עיין בפירש"י בישעיהו כו-יז, בפ' "כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה'" וז"ל: כמו הרה תקריב ללדת וגו' – כן היינו מפניך, רואים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה: מפניך – מפני גזירותיך: עכ"ל. (ס"ז)
איך נדע מתי בן דוד בא?
אמר רשב"י במדרש שוחט טוב פרשה ט' "אם יאמר לך אדם מתי בן דוד בא אל תאמין לו כי לבא לפומא לא גליא". וכן בקהלת רבה פי"ב אות י' "ר' שמואל מתני בשם ר' יהודה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה באה, אל תאמין בו לפי שנא' כי יום נקם בלבי (ישעיהו ס"ג, ד'). לבא לפומא לא גלי. פומא, למאן גלי". ועיין עוד בפירוש המשניות להרמב"ם פי"א דסנהדרין משנה א'. ובאגרת תימן. (ס"ז)
"בעת ההיא ימלט וגו' כל הכתוב בספר" לאיזה ספר התכוין דניאל?
לזמן הצרות של חבלי משיח לאלה שדבקו בהי"ת אף בעת הסתר פנים. כי למסתפקים באמונה אמר מלאכי "אמרתם שוא עבוד אל-הים ומה בצע כי שמרנו משמרתו", וגו' ולמאמינים אפי' בעת צרה אמר מלאכי "אז נדברו יראי ה' איש אל ריעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו". (ס"ח)
למה יעשה ה' ככה להביא לנו את משיחו באמצעות צרות ולא ברוב טובה?
מספר תשובות לדבר:
א. עפ"י מה שכ' אוה"ח הק' בס' ויקרא כה, כה-כח שיש שתי בחינות בביאת המשיח אם עושים רצונו של מקום אז יבוא משיח בבחינת "זכו" בעשירות וגדלות. ואם לא עושים רצונו של מקום בין כה וכה יגאלו אבל בבחינת "לא זכו" ואז הוא יבוא כמו עני רוכב על חמור. וטעם הדבר כי הצרות ישלימו את הזכות שהיתה לנו ע"י שמירת התורה והמצוות.
ב. עפ"י מה שכ' המהר"ל בס' נצח ישראל דחבלי משיח הוא בחינת ההעדר קודם ההויה, ולפי גודל ההעדר יש להכיר את גודל ההויה. וכ' הגאון יעב"ץ "הגדולה וההצלחה עפ"י הרוב צומחת אחרי היאוש מחמת הנפילה" וגו' כמו שאמרו חז"ל בתמורה לא "לכי גבל מסרח" ומזה בא עניין ירידתינו פלאים בגלות בטרם באנו אל המנוחה ואל הנחלה.
ג. עפ"י מה שכ' המקובל הא-להי רבינו יוסף גיקטילא בעל "שערי אורה" הביאו הב"י מספר פעמים. ובספרו צפנת פענח על ההגדה בקטע "ברוך שומר הבטחתו לישראל" בא לחקור טעם הגלות למצרים, וכ' שאילו היה מפרה ומרבה אותם ברוב טובה לא היו מוכנים לילך למדבר לקבל את התורה ולאסור עליהם כמה דברים שהיו רגילים בהם בין במאכלות בין בעריות בין בשאר דברים וכן בכל תרי"ג מצוות לדורי דורות. לפיכך הגלם למצרים ולא הוציאם אלא על תנאי שיקבלו התורה כד"א בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה. ולדבריו סוד הגלות בכדי שירצו לצאת למדבר לקבל את התורה.
ועל פי דבריו ביאר הרה"ג טייכטל שברצות הקב"ה לבלתי ידח ממנו נידח, שלא תהיה נפש אחת שתלך לאיבוד בין העמים דכתיב ואתם תלוקטו לאחד אחד, ממילא אם היתה הגאולה מתוך טובה ושלוה והשקט בין העמים, רבים מאחינו בני ישראל לא היו רוצים לעזוב את הגלות, וכפי שעשו עשירי בבל בזמן בית שני שרק העניים והמדוכאים עלו עם עזרא. ואילו העשירים, ואפי' הכשרים שבהם לא עלו עמו. וכ' בשם הסמ"ע שבק"ק ווירמשא היו גזרות רבות וצרות משום שאחרי חרבן בית ראשון באו ונתישבו שם ולא היו מוכנים לעלות עם עזרא באומרם שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נדור פה ירושלים הקטנה. והסביר שזוהי הסיבה שבארצות אשכנז תכפו הצרות על היהודים מפני שהחזיקו עצמם בטוחים במדינתם והסיחו דעתם מלשוב לא"י.
אותות המשיח – עתיד הקב"ה לעשות עשרה אותות קודם ביאת הגואל.
האות השני, מביא הקב"ה חום בעולם גדול מחמתה של חמה עם שחפת וקדחת. ורבים חלאים רעים ודבר ומגפה, וממיתים מאומות העולם אלף אלפים בכל יום, וכל רשעים שבישראל מתים, עד שיבכו אומות העולם ויצעקו אוי לנו אנה נלך ואנה נברח, וחופרים כל אחד קברו בחייו ושואלים את נפשם למות, ומתחבאים בצחיחין ובצריחין ובורחין כדי לצנן את עצמם, ובאים במערות ובמחילות עפר. ואם תאמר איך ינצלו הצדיקים מחום החמה? הקב"ה יעשה להם רפואה באותו חום שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ועל אותו עדות ניבא בלעם הרשע אוי מי יחיה משומו אל. (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משיח עמוד ש"צ.
תפלה עבור הגאולה – "אנא ה' הושיעה נא" מהסבא מטבריה זצוק"ל
שמעתי מהרה"ג הראשל"צ מרדכי אליהו שליט"א בשם הסבא מטבריה הרה"ג מאיר ואעקנין זצוק"ל שפירש כמין חומר את מה שאמרו ז"ל "אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב". שאל סבא זצ"ל את רבון העולמים, האי מאי? הרי דור שכלו חייב לא קיים כלל, שהרי אני וישיבת "מאיר בת עין" (שהוא עצמו יסד סמוך לקבר רבי מאיר בעל הנס) שקועים בעבודת הבורא. ואלא דור שכלו זכאי, זה הרי בלתי אפשרי, שהרי "אין איש צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ולכן אנחנו נמצאים במצב של "נא" – שהוא מבושל ואינו מבושל כל צרכו. ועל זאת אנחנו מתפללים לפניך בורא העולם "אנא ה' הושיעה נא", "אנא ה' הצליחה נא".
חלום חלמתי ופותר יש אותו
באחת הלילות חלמתי להקת בעלי כנף גדולים ונדירים בצבעי שחור ולבן עומדים בשורה מאוזנת ארוכה ושרים כמו במקהלה שיר שנגונו שמור עדיין בזכרוני במלים אלה "אם תבעיון בעיו שבו אתיו“. ובאמצע הלילה קמתי ממטתי ורצתי מחדרי שבקומה השלישית לספריה שבקומת קרקע בכדי למצוא פסוק זה שזכור הייתי שפעם קראתי אותו. לשמחתי הרבה, מצאתיו בישעיהו פרק כ"א פ' י"ב וז"ל: "אמר שומר, אתה בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו", והיה זה אור לנשמתי. ועתה אבאר את דברי הנביא כמידת רוחי ונשמתי.
"אמר שומר" – הוא שומר הפתח שבידו מפתחות הגאולה, "אתה בקר וגם לילה" – פי' לאחר שזרחה שמשן של ישראל בבנין המקדשות שהם בבחינת בוקר, וגם לילה, גם אחרי שגלו מהארץ שאז בעוונותינו חרב מקדש וגלתה שכינה והם בבחינת לילה.
"אם תבעיון בעיו" – פירוש המשתמע לכמה פנים:
אם תרצו לחשב את חשבון הגאולה דהיינו אם תשאלו ותחזרו ותשאלו בכל דור ודור מתי ישוב הבוקר לאיתנו בביאת הגואל? בעיו, בקשו זאת, ואל תחששו ממה שאמרו תפח רוחם וכו' והעיקר הוא שובו אתיו, שאם לא עלתה אותה שנה כחשבונכם בל יפול רוחכם אלא שובו לערוך חשבון נוסף והביאו אותו לפני.
ב) אם "תבעיון" משורש "בעי" כמו "בעי רבא", או מלשון בעיה. אם יקשה לכם ותרצו לפתור את הבעיה באילו תנאים ישוב הבוקר לאיתנו ויבוא הגואל? בעיו, יש לכם הרשות לשאול זאת והתשובה היא שובו אתיו כאשר תחזרו אלי בתשובה.
ג) משורש ביעי. אם תבעיון בעיו – אם תכפילו את חשבון הביצים שבסאה אחת, שהם קמ"ד ביצים, במ', שהם שיעור מקוה תקבלו תש"ס שהיא שנת הגאולה. ויש לזה שני רמזים. האחד, במלה "אם" דהיינו א' כפול מ', דהיינו חשבון הביצים שבסאה א' כפול מ'. ועוד רמז בגי'. שמלת "תבעיון" היא בגי' "תכפול ב'……". ותכפול במה? "בעיו" – ביעי, בביצים. והכוונה אם תכפול את חשבון הביעי שבסאה במ'.
"שבו אתיו" – ביאת הגואל תלויה בכם שתשובו בתשובה ותתקרבו אל בורא העולם ואז יבוא הגואל. ויותר נראה לי לפרש שובו אתיו, היינו שובו והכנסו לארץ ישראל שבקיבוץ כל נדחי ישראל אל ארצנו הקדושה תלויה הגאולה.
אי נמי "שבו אתיו" – "שבו" כשיבוא המשיח יקבץ נדחי ישראל וכולם ישובו לארץ ישראל מהגלויות הרבים, "אתיו" – רמז לאלה השוכנים בארץ הקודש שיבואו לקבל את פני הגואל, או גם את פני הבאים ארצה בקיבוץ גלויות.
א"נ רמז כי חשבון הביצים דלעיל תלוי בתשובה ובטהרה שהיא במקוה.
שוב ראיתי לנתח את הפסוק מבחינה של גימטריא ומצאתי שלמלים "אם תבעיון בעיו" יש פסוק אחד בלבד בכל התנ"ך ששוה לו מבחינה מספרית, "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' א-להיכם" (דברים א, לב). לרמז שביאת המשיח היא אחת מי"ג עיקרים המתעכבת בגלל חסרי אמנה בענין הגאולה.
ולמלים "שבו אתיו" ישנם ג' פסוקים השוים להם מבחינה מספרית בכל התנ"ך. האחד ביחזקאל ז, ו "קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה". ללמד שבדבר הזה תלוי חשבון הקץ והוא התשובה. וחשבון זה הוא בבחינת "אחישנה".
ואילו חשבון "בעתה" רמוז בשני הפסוקים האחרים התואמים גימטריה זו ויוסברו ע"פ מאמר חז"ל שאמרו "אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב".
הפ' הראשון "ויגדל האיש וילך הלך וגדל עד כי גדל מאוד" (בראשית כו, יג), לרמז על דור שכלו זכאי שכלם זכאים וגדולים מאוד ברוחניות. א"נ קא מיירי בדור שכלו חייב, השם מבטחו ומעוזו באלהי כסף ואלהי זהב, וכל מחשבתו לצבור הון.
הפ' השני "טוב ה' למעוז ביום צרה וידע כל חסי בו" (נחום א, ז). מיירי בדור שכלו זכאי החוסים בצילו ית' ושמים בה' מבטחם ומעוזם. א"נ דקא מיירי בדור שכלו חייב ובאו מים עד משבר ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, וגם בשעת הגאולה העתידה יבחין הקב"ה בכל אלה שחסו בו. ואל יקשה לך, דאי מיירי בדור שכלו חייב מאין באו כל חסי בו? דהא ידוע דהצדיקים נתפסין בעון הדור. וגם בדור שכלו חייב יש צדיקים ורשעים, אלא שהכריעה הכף לצד הרשעים עד שגם הצדיקים נתפסים עבורם, כמשל הספינה. ועל דא קאמר "ויודע כל חסי בו“, ללמד שאע"פ שיבא הגואל לכלם כאחד אל יאמר הצדיק במה הועלתי בצדקתי לכך אמר "א-ל אמונה ואין עול“ – "וידע כל חסי בו", והוא משלם לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
ואחר שבחלום על גאולה קא עסקינן אתאר בזה חלום נוסף שחלמתי בהיותי ילד כבן שש או שבע, ראיתי בחלומי את מלך המשיח במלא עוזו והדרו יושב על האריה הנודע (שכידוע הוא הסמל של עירית ירושלים) שעל בנין ג'נרלי שהוא בנין הדאר המרכזי בצומת של רח' יפו ורחוב שלומציון המלכה בירושלים עיה"ק תובב"א. וראיתי איך רחוב יפו מלא וגדוש באנשים שבאו לקבל את פניו. תיכף התעוררתי ויצאתי מחוץ לחדרי לדפוק על הדלת של חדר ההורים. הערתי את אבא, והוא נבהל לקום משנתו העמוקה, ושאל בקול מחריד מה קרה? מה קרה? והשבתי לו, המשיח בא, המשיח בא. איפה? איפה? הוא הוסיף לשאול. והשבתי לו על האריה של בנין ג'נרלי, והמון אנשים יצאו בחוצות לקבל את פניו, בוא נלך לשם לקבל את פניו. תיכף הרגיעני, חלום טוב, חלום שלום. ושלח אותי חזרה לישון. כמובן שמאוד התאכזבתי שאין זה אלא חלום, אבל על דרך הנאמר ביוסף "ואביו שמר את הדבר", גם אני שומר את החלום הזה בקרבי כל ימי חיי בתקוה שנזכה לראותו במהרה, ומאז ידעתי גם ידעתי שזכיתי למה שכתוב "אשרי מי שראה פניו בחלום", ואזכה בעזרת הא-ל ית' ובישועתו לקבל את פניו במוחש ובמהרה, אמן.
ואשוב שנית להביא סמך נוסף לכך ששנת תש"ס היא שנת הגאולה. שמעתי רמז מהרב אפשטיין בבולטימור שהוא שוחט באמפייר והוא נין ונכד לראש ישיבת חברון זצ"ל ששמע מפי השמועה שלזאת אנחנו הספרדים מוסיפים בקדושת "כתר" "הוא יושיענו ויגאלנו שנית" – שנית בגי' תש"ס.
גם מבחינה פוליטית יש לי רמז שעת הגאולה ממשמשת ובאה ממש בימינו, מהמתואר בס' דניאל ובמדרש סדר עולם. בבל הראשונה נכבשה והוחרבה ע"י דריוש. והפסוק המנבא את נקמתינו מבבל בסוף כל הדורות מופיע בתהלים בפ' קל"ז, 'על נהרות בבל'. ואומר שם "בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע". ואמר "יאחז" בלשון עתיד, ואילו "ניפץ" בלשון עבר. ופי' המצודות שם שבא להורות בזה, שמי שכביכול ניפץ והחריב את ביהמ"ק בעבר והוא דריוש, הוא עצמו יאחז בעתיד בזמן הגאולה. וראיתי בזוהר הקדוש בס' שמות דף נח: שלעתיד לבוא הקב"ה יחזיר לחיים (כלומר בגלגול) את המלכים של הדורות הישנים. ואם כן, עלינו לחפש ולמצוא את דריוש היום, בכדי שנדע שהגיעה עת גאולתינו. וידוע גם שגילגולים רמוזים בגימטריות של שמות אנשים, וראו זה פלא, מצאתי שמלת דריוש עולה בגימטריה בדיוק: ג'ורג' בוש!!!
רש"י פי' על המלה "ונושנתם" שהיא בגי' תתנ“ב להורות שכעבור תתנ“ב שנה מכניסתם לארץ יגלו ממנה. והקשה רש"י שהרי ידוע שגלו ממנה כעבור תת“נ שנה ולא תתנ"ב? ותי' שהי"ת עשה כן בחסדיו המרובים, בכדי שלא תתקיים בהם הקללה שבסוף הפרשה "העידותי בכם היום כי אבד תאבדון". והקשה ע"ז הרש"ר הירש, מדוע חיסר דוקא שנתיים? ויישב כי ידע הי"ת שאם ימתינו שם עוד שנתיים יגיעו לדיוטה תחתונה בלמדם מדרכי הכנענים, ואז באמת היו חלילה נכחדים, וזה שהיא השעה הקריטית, ידע רק הוא ית'. ונראה לי שפירש כן על דרך הנאמר ביציאת מצרים, שהוציאם מעבדות לחירות בטרם ירדו לשער הנ' משערי הטומאה.
וכן פי' המלבי"ם על הפ' "והפיץ ה' אתכם בעמים" שהי"ת עשה זאת לטובת בני ישראל, שאם חלילה תבוא עליהם כליה במקום אחד ינצלו במקום האחר. ונראה לי שזה רמוז גם במה שפילג יעקב את שתי המחנות "והיה המחנה הנשאר לפליטה", ומעשה אבות סימן לבנים.
עוד שמעתי מהר' קוניס שמספר פסוקי התורה הם כמנין ה'ח'מה. דהיינו ה' אלפים ח' מאות ארבעים וחמש. וכל פסוק בתורה הוא כנגד אותה שנה שכנגדו. ומאחר וישנה מחלוקת בפיסוק הפסוקים מונים מהסוף. מעניין שהפסוק "ואנוכי הסתר אסתיר פני מכם" היה בדיוק בשנה שפקדה אותנו השואה החמורה באירופה. וע"פ רעיון נשגב זה נמצא סמוכין לכל המאורעות הכבירים שבחיים. ואמנם יש לי להעיר בזה שבספר דברים לפי חשבונו ישנם תתקנ"ה פסוקים. ולכשתדקדק במנין הפסוקים תמצא תתקצ"ב פסוקים כך שלחשבוני מנין פסוקי התורה הוא ה'ח'פ"ב פסוקים. וצ"ע.
מתי תהיה תחית המתים?
הורונו חז"ל כי "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב". עוד הורונו חז"ל כי "אין בן דוד בא אלא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף". מהו פשט הדברים?
נלע"ד לפרש כי אחרי שחטא אדם הראשון נועד כל זרעו אחריו לתקן את חטאו. וטעם הדבר מפני שכל הנשמות נתפצלו ממנו, דהיינו שכיון שהוא חטא הרי כל מליוני התאים שהיו אבן היסוד של נשמתו חטאו. כאשר מת אדם הראשון נתפצלה נשמתו האחת שנפח הי"ת בקרבו לנשמות כל הבאים אחריו שהם יתקנו את נשמתו בכל שלבי התיקון של (נרנח"י) נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. ובתחילה נתפצלה נשמתו לקין והבל, ונוסף עליהם גם שת, ואחר כך נשמת כל אחד מהם נתפצלה לצאצאיהם לצורך התיקון. וכל אחד מהבאים אחריו שהוסיף לחטוא, אותו חלק של נשמת אדם הראשון שקבל כאשר היא מתפצלת לצאצאיו, טעונה תיקון נוסף מלבד התיקון של חטא אדם הראשון. כמו נשמת קין שהרג את הבל, אותו חלק מנשמת אדם הראשון שקיבל הוסיפה חטא על פשע, והיתה טעונה תיקון נוסף. ומאידך כאשר תיקנו את כל מה שהיה צריך לתקן במה שקבלו, ולא הוסיפו לחטוא, אותו חלק מנשמת אדם הראשון בא על תקונו, ושב לגן עדן להתענג מזיו כבודו ית' להיות כנשמת אדם הראשון קודם שחטא. וזהו הנאמר בחנוך "ויתהלך חנוך את הא-להים ואיננו כי לקח אותו א-להים". וכל צאצאי אדם הראשון שקבלו חלק מנשמתו שלא תיקנו את מה שקבלו, במותם חוזרת הנשמה לעולם הנשמות, וממתינה לשוב ולהתגלגל באדם אחר שימצא מתאים לקבלה כפי הכנת בני הזוג בשעת הזווג. ועל זו הדרך חוזרת הנפש או הרוח או הנח"י בגלגול ע"ג גלגול עד שתשלים את תיקונה המיועד לה. אם כי קראתי באיזה מקום שאדם לא שב בגלגול אלא שלוש פעמים בלבד, לא הביאו ראיה לדבריהם. מכל מקום, כל עוד נמצאות נשמות הממתינות דרכם בגופו של אדה"ר שלא מצאו גוף מתאים לשוב אליו, דהיינו שלא כלו כל הנשמות שבגוף, אין בן דוד בא. ועל זה אמר רב אסי ביבמות סב. "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף". דהיינו עד שיכלו כל הנשמות שבגופו של אדם הראשון שנתלבשו בגופות אחרים הבאים לתקנם, ויבואו על תיקונם. כי גם כאשר כל הנשמות שבגופו יצאו לעולם הגופות עד שנתרוקן גופו מכל וכל, עדין אין בן דוד בא אלא בדור שתהיה השלמה מחלטת של אותן נשמות דהיינו או שכל הנשמות שנשארו ולא נכרתו השלימו את יעודן, או שגם זה שבא לידי כרת, אף על פי שאינו חוזר עוד בגלגול של יהודי, כדכתיב "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה“, הסברא נותנת שנשמתו חוזרת בגלגול בעם אחר, שהרי לא נאמר שהיא נכרתת כליל אלא שהיא נכרתת מעמיה. עוד נלענ"ד שאולי סוף כל סוף אותה נשמה תשוב לגופו של אדם שיתגייר ובכך תשוב על תיקונה. ואולי לזאת התכוונו חז"ל באמרם "קשים גרים לישראל כספחת“. כי אותם גרים גורמים לאורך הגלות ע"י ספוחן מחדש לאותה קדרה של נשמות שצריכות לבוא על תיקונן או לידי כרת. ועפי“ז יובן גם מה שאמרו "אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב“, כי בכך יוחלטו כל הנשמות.
והרב שלום הלברשטאם פירש זאת בלשון מליצית – אין בן דוד בא אלא בדור שכלו חייב – חובות כספיים.
מי יחיה בתחית המתים?
וראיתי מקום לחקור, אחר שהנשמות חוזרות בגלגול אחר גלגול עד שמשלימות את תיקונן, באיזה מהגופות שהלכו לעולמם תשוב הנשמה? ונראה לענ"ד שכשם שנשמת אדה"ר התפצלה לנצוצות עד אין מספר, כך גם כל נצוץ ונצוץ התפצל עד אין מספר. לפיכך כל גוף שתיקן חלקיק נצוץ של הנשמה דהיינו שתיקן בעוה"ז חלק קטן מנפש, רוח נשמה חיה או יחידה, ואפי' שלא תיקן את כל אותו חלק של הנשמה בעוה"ז, יקום בתחית המתים באותו גוף שבו תיקן את אותו חלקיק נצוץ. וכ"ש אלה שנשארו בחיים בזמן שבן דוד בא, שהם בכלל אלה שהשלימו את תפקידן ולא ימותו עוד, ועליהם ועל הקמים לתחיה נא' "בלע המות לנצח ומחה ה' א-להים דמעה מעל כל פנים“. אם כי קראתי באיזה מקום שכל אלה שיהיו חיים בבוא הגאולה יצטרכו למות ורק אחרי כן יקומו לתחיה, וגם הם לא הביאו ראיה לדבריהם. ואולי כוונתם לאלה שכבר מתו פעם אחת ושבו חזרה לעוה"ז בגלגול.
ואין לומר שלא יקומו אלא המתים שהשלימו באופן מושלם חלק אחד מנרנח"י. וכ"ש שאין לומר שלא יקומו לתחיה אלא אלה שהיו האחרונים להשלים את כל הנרנח"י, שהיה מקום לחשוב שרק אותו נרתיק אחרון, הקדוש שבכולן, לו ראויה הנשמה ולא לאחר בלעדו מאחר שכל גוף זולתו לא השלים את תיקונו, שהרי איך ישוב לאותו גוף שלא השלים את תיקונו בתחית המתים, אין לומר כן. שהרי גם הגוף האחרון לא היה זוכה להיות אחרון מבלעדי כל הגופות שקדמו לו וכל גוף עשה את מלאכתו באמונה. ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. ועוד, שהרי נאמר "אין איש צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ולפי זה הרי גם הגוף האחרון חטא ואיך תשוב עמו? אלא בודאי שיש חטאים שלא מעלים ולא מורידים, באשר הנשמה כבר השלימה את תיקונה באותן חטאים בגלגולים קודמים, ולא הפסידה מאומה בשל חסרון אותן מצוות. כמו למשל אדם שקיים מצות פו"ר באחד מהגלגולים הקודמים הרי כבר השלים את אותה מצוה אם קיים אותה בשעתה כדקא יאות, וכן על זו הדרך בשאר כל המצוות. נמצא שכל אחת מהגופות השלימה מצוה מסויימת. ואין אחת מהן, ואפי' לא הגוף האחרון, שעשה הכל בשלמות בפעם אחת. ועוד, שאם לא תאמר כן, אלא שיקום רק הגוף האחרון שעל ידו נתקיימה המצוה בשלמות, נמצאת האמונה בתחית המתים שבכל הדורות על ידי מליוני יהודים, לוקה בחסר. שלפי השקפה מוטעית זו, כמעט אף אחד מהם לא יקום, וזה חסרון באחד מעיקרי האמונה. אלא ודאי כדפרישית שכל מי שעשה אפי' חלקיק קטן של תיקון יעמוד עם אותו חלקיק נצוץ של הנשמה שתיקן לתחית המתים.
ראיה לכך יש ללמוד משעבוד מצרים. שהרי ברור שרד"ו שנים שעבדו במצרים היוו תשלום של אותו חלק של גזרת השעבוד של ארבע מאות שנה. שהרי לא נותרו חייבים אלא ק"ץ שנים. הגע בעצמך אילו לא היו יורדים עד למ"ט שערי טומאה אלא היו יורדים רק למ"ח שערי טומאה ומשלימים בהם את כל ארבע מאות שנות השעבוד שנגזרו עליהם, הרי היו מיד נגאלים גאולה שלמה ואע"פ שבכללם היו מאוד חסרים שהרי הגיעו עד מ"ח שערי טומאה, וכולם היו קמים בתחית המתים. מכאן שכל מי שהשלים חלק אחד מהתיקון יקום לתחיה.
מתי יקומו מתי חו"ל בתחית המתים?
כתב בספר ילקוט הראובני בשם טוב הארץ שתחית המתים של א"י תהיה ארבעים שנה קודם זו של חו"ל. ואמנם אם יש לו בא"י אחד משבעה קרובים שהוא חייב באבלותם יש כח בידם להחיות את קרוביו שבחו"ל.
ומה יהיה באחרית הימים?
ראיתי בפרקי דרבי אליעזר פרק כט – "ר' ישמעאל אומ' חמשה עשר דברים עתידין בני ישראל לעשות בארץ באחרית הימים, ואלו הן, ימודו הארץ בחבלים, ויעשו בית הקברות למרבץ צאן אשפתות ומדדו בהן ומהן על ראשי ההרים וירבה השקר ויגנז האמת וירחק חק מישראל ותרבה עונות בישראל שני תולעת כצמר ויקמל הנייר והקולמוס ויפסל סלע מלכות, ויבנו ההרים הערים החרבות ויפנו הדרכים ויטעו גנות ופרדסים ויגדרו פרוצות חומות בית המקדש ויבנו בניין בהיכל ושני אחים יעמדו אליהם נשיאים בגופן ובימיהן יעמד צמח בן דוד, שנ' ביומיהון דמלכא אינון, ועוד היה ר' ישמעאל אומ' שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, שנ' כי מפני חרבות נדדו, ואין חרבות אלא מלחמות, אחת ביער בערב מפני חרב נטושה, ואחת בים מפני קשת דרוכה ואחת בכרך גדול… שהוא כבד משניהם, שנ' כי מפני כובד מלחמה ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן של אלו ואלו ומשם יבא לארץ ישראל שנ' מי זה בא מאדום".
וראיתי להביא מספרו של הרה"ג ישכר שלמה טייכטל ה' ינקום דמו "אם הבנים שמחה", שאלות נוקבות מענין הגאולה וכדלהלן:
ומהקלטתו של הרב אמנון יצחק על מלחמת גוג ומגוג:
מה צופן העתיד בחובו? תוך שנים ספורות ישלטו המוסלמים בעולם כולו תשעה חדשים כעת יולדה. וכן איתא בגמ' סנהדרין צח: "אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות הרשעה על ישראל תשעה חדשים, שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל". אומר הרה"ג חיים ויטאל על הפ' בתהלים "לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו". חמש גלויות בישראל, וגלות ישמעאל החמישית קשה מכולן. ומנין לנו שהיא גלות ישמעאל? שנא' בקום עלינו "אדם" ועל ישמעאל נא' "והוא יהיה פרא אדם". ועליו אמר דוד המלך ע"ה לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו". אומר הזוהר הק' שמרוב הזעקות ומרוב הצרות הנוראות שיהיו צרים לעם ישראל בכדי שישמע-אל ויענם, במטרה שתהיה להם שליטה בא"י, נקרא שמו ישמעאל על שם סופו. והטעם שישמע להם בזכות זה שנמולו. ואמנם לא תהיה להם שליטה עולמית מכיון שלא עשו פריעה, וגם מפני שדחו את המילה לשלוש עשרה שנה. ועל צרת ישמעאל והישועה ממנה נאמר "עת צרה היא ליעקב וממנה יושע".
לפני ארבעה חדשים התפרסם בארה"ב מאמר ראשי בעמוד שער של עתון "אקונומיקס" שנכתב ע"י פרופסור הנקטינגטון מאוניברסיטת הרווארד, המומחה לנושא תרבויות בעולם. והוא כותב שהמלחמה הבאה בעולם תהיה מלחמת ציויליזציות, מלחמת תרבויות. הוא כותב שהאיסלם יתחבר עם סין וילחמו במערב וישלטו על העולם כולו. הוא מוסיף לכתוב שישראל תסבול מכך באופן מיוחד. מספר חדשים לאחר מכן התפרסמה כתבה בישראל שלנו בשם "גיהאד באמריקא" המצטטת מסרטו של סטיבן אמרסון "גיהאד באמריקא", והכותב קורא לזה "מפחיד". סרט זה הוצג גם בטמבלויזיה הישראלית לפני כשבועיים, והראו איך כמה שכים ערבים רוצים להשתלט על העולם. הם אמרו שכשיתפנו מאפגניסטן הם יתפנו לשאר העולם. החמס היה זה שניסה להפיל את מגדלי התאומים והם עדיין ממשיכים באותו כוון. המטרה היא העולם כולו.
אתמול – בעשרים ושמונה לדצמבר אלף תשע מאות תשעים וארבע קבלתי פקס מהגיהאד בפלדלפיה "החמס מאיים על העולם". ובלשונם "בשבוע האחרון פרסמו ממכון ויזנטאל דו"ח מיוחד על פעילות החמס. הגיהאד האיסלמי מהאחים המוסלמים אותו חיבר העיתונאי קן טימרמן עפ"י ראיונות שערך עם מנהיגי התנועות בדמשק, רבת עמון ועזה. הדו"ח המרתק ומסמר השער מגולל את ספורם של חברי ארגונים אלו, שהאש היוקדת והבוערת בעצמותיהם גורמת להם לשנוא ולרצות להשמיד לא רק את היהודים, כי אם את המערב כלו. הקנאות האיסלמית נושאת תאוצה מיוחדת בשנים האחרונות כשאנחנו רואים את להיטותם להרוג ולהרוג.
אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. תארו לעצמכם להיות יום אחד תחת שלטונם האכזרי, שמי שיודע היטב את אכזריותם הם חיילי צה"ל שנלחמו בגזרה הסורית, שמה שעוללו להם, האינקויזיציה, היא אפס לעומתם.
הרמ"ק – רבי משה קורדווירו בספרו "אלימה" כותב "בסוף גלותנו זה קרוב לזמן גאולתנו, יתחזקו הצרות לישראל בתכלית החיזוק. ויהא צר להם. ויאמרו להרים, כסונו. ולגבעות, נפלו עלינו, מרוב הצרות הגדולות שיסובבו מכל עבר ומכל פינה. ויתרבה הצער עד אשר לא יפנו אבות אל בנים, וכל מי שמצא עצמו לו לשלל, גבור נוצח יקרא. שהשכינה תלבין את ביתה, ויביאם אל מסורת הברית, כדי לזככם אל הגאולה ואל הטוב המובטח לנו ע"י הנביאים".
ואמנם אם נזכך את עצמנו ע"י תורה ומצוות לא נצטרך להזדכך ע"י ייסורים. אבל אם לא, "מעמיד עליהם מלך שגזרותיו קשות כהמן. והוא מחזירם בתשובה. והטוב ההוא לא יכילהו שכל ורעיון, עד שלא תזכר גאולת מצרים, ויהיו הנסים וגילוי השכינה לישראל בפלא, ויאמרו כלם אשר יזכו אליה הנה א-להינו זה קיווינו לו ויושיענו. ממש מורה באצבע על גילוי השכינה. לכן באותם הימים ירבו הצרות לצרף את ישראל לפי הדין. וכל אחד ואחד כפי חובו יצטער. וכל מי שיקשה ערפו ולא ישוב, יאבד. ומי שיתן צווארו בעול התשובה, וקבלת הצרות בסבר פנים יפות ויתן שכמו לסבול, יצטרף ויזכה. והענין הוא שהגיע עת הקליפות ליבטל מן העולם. שכל עוד יש בישראל רשעים אחוזים בהם, איך אפשר שיתבטלו החיצונים ורשעים עדיין ברשעתם, והקב"ה בעל הדין והמשפט א-ל אמונה ואין עוול, ולכן יצטרפו צירוף אחר צירוף עד שיהיו כסף נקי וטהור. והנהגה זו תהיה בתכלית קושי הדין. והקליפה גובה כל חלק חובה מכל מקום. ובימים ההם ובעת ההיא יכתתו גוי אל גוי חרב איש ברעהו, וישראל יהיו ביניהם בצער גדול, וכל אחד ואחד ירצה לגזוז את הרחלה הזאת לאכול את בשרה. והקב"ה ירחם על עם ה' בזכות ג' אבות הקדושים, ויצטרפו ויתלבנו מתוך הצרות, ומתוך הדין הזה יפיל ה' את זרע עמלק ויכלהו מן העולם וימחהו מתחת השמים".
מי ומי הזוכים לזה? מדוע ישנם כ"כ הרבה תאונות קטלניות ורצח על ימין ועל שמאל? לוחצים עלינו משמים כיון שהזמן הגיע, אנחנו קרובים לסוף.
אסביר זאת עפ"י משלו של המגיד מדובנא עשיר אחד ראה בת טובים שהיתה לה חנות גדולה, ורצה לשאת אותה לאשה. העשיר התנה עמה שלא תביא עמה שום כסף אלא שתסיים את כל חובותיה קודם החופה, ונתן לה ג' חדשים למטרה זו. כעבור ג' חדשים היא לא באה. התברר לו שהיא מכחישה את חובותיה לנושיה. נושה אחד אומר שהיא כופרת בכל, והשני אומר שהיא מודה במקצת. ומהשלישי היא מבקשת פריסת תשלומים, וכן הלאה. מה עשה העשיר, כינס את כולם למקום אחד ולימד אותם מה לעשות. כולם התלבשו על העסק שלה בפעם אחת. מס הכנסה, ומע"ם והוצאה לפועל, והימ"מ והיא במצוקה. היא לא מבינה איך הגיעו כולם בפעם אחת. משחקרה מצאה שאותו עשיר אוהב שלח את כולם. פנתה אליו ושאלה אותו חשבתי שאתה אוהב אותי. אינך מתבייש? ככה מתנהג אוהב? אם כזאת תעשה לי קודם החתונה, מה כבר תעשה לי אחרי החתונה? השיבה העשיר לא כמחשבותיך מחשבותי. אני כ"כ אוהב אותך עד שאיני יכול להמתין רגע אחד יותר. מה בקשתי ממך שתשלמי חובותיך. יש לי די כסף לכסות את כולם בכפלי כפליים, בואי מוכנה לחופה ואני אכסה את כל חובותיך. אומר המגיד, העשיר זה הקב"ה והכלה זו כנסת ישראל. אומר להם הקב"ה אהבתי אתכם מכל העמים וברצוני לשאת אתכם. ואמנם יש לי תנאי אחד לחופה שהיא הגאולה שתבואו אלי בלי חובות. יש לי את כל העולמות העליונים. לי הכסף ולי הזהב, אני מעני ואני מעשיר, אני משפיל ומרומם, אני ממית ומחיה, ולכן בקשה אחת לי מכם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. אני רוצה שבכל עת יהיו בגדיכם לבנים. והנה הזמן הגיע והכלה אינה מתכוננת כלל לחופה, אלא היא בבגדיה המגואלים ובחובותיה המרובים. אז גמר החתן אומר, ובדלית ברירה קורא הוא לכל הנושים, לגבות את חובותיהם. הוא קורא לכל המשחיתים ומלאכי החבלה לגבות חובות. ומי שלא משלם לוקחים אותו. ושם מתחילים גזרות ואסונות רחמנא ליצלן, במטרה שאולי ישמעו ויבינו ויחזירו חובות לבד בלא אסונות, והיה אם יבינו לא יצטרכו לסבול ואם לאו אין ברירה.
וע"ז הוסיף הרמ"ק שמא תאמרו הקב"ה מתאכזר עלינו, לא. אנחנו גורמים זאת לעצמנו. אם נשוב בתשובה ונמחוק את עוונותינו לא נצטרך למרקם ע"י האוייבים.
מסבירים עוד על דרך משל לתרנגולת צחורה שיצאה החוצה והתלכלכה בעפר. והוא רוצה לנקותה. יש לפניו ב' ברירות או שיחבוט בה חביט חביט ומנקה אותה, או שבין נוצה לנוצה מכניס את אצבעותיו וצובט להוציא את העפר מבפנים צביט צביט. שתי השיטות יכאיבו לה. אבל ישנה שיטה שלישית, שהיא תאמר לאדונה המתן לי שאנער עצמי מן העפר. וע"ז אמר לה הקב"ה התנערי מעפר קומי לבשי בגדי עוזך תפארתך עמי. חזרי בתשובה בלי עזרה מהזולת. אבל אנחנו מתעקשים.
יש אומרים יש לנו עוד זמן ארוך עד לבא הגואל, קודם שהוא יבוא ואח"כ אני אשוב בתשובה. ואמנם יש חשבון עם כל אדם ואדם ועל כל פעולה ופעולה. אם אדם מטנף את חצרו של מלך בגלות מגיע לו עונש רב. אבל אם הוא מטנף את הפלטרין ואת היכלו של המלך, בא"י ובירושלים האם לא יתחייב בשל כך מיתה? נא' ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועה לבב הם והם לא ידעו דרכי, אבל אנחנו כבר ארבעים וחמש שנים במדינה, והקב"ה ברחמיו עם י"ג מידותיו חס ומרחם עלינו. אבל עד מתי? הרי יש גבול. אנחנו מנצלים את מידת רחמיו לרעה.
אומרים תראה הנה הוא מחלל שבת ולא קורה לו כלום. הבט איך פלוני הצדיק רע לו, ואיך אלמוני הרשע טוב לו. עזוב שטויות. אבל סוף סוף יהיו אסונות כבדים שיסתיימו במלחמת גוג ומגוג וכמו שאומר זכריה בפי"ג בפסוקיו האחרונים וכן בכל פי"ד שני שליש מהעולם ימותו. ועל השליש האחרון נא' "וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב". מי לא יצטרך לכל זה? מי שיחזיק בתורה באמת.
רבי שלום שוודרון הכהן שליט"א סח ואמר שהמשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל אמר פעם לחברי הכולל שהחפץ חיים ניבא עשר שנים קודם מלחמת העולם השניה, שמלחמת העולם השניה תהיה כל כך קשה, שמלחמת העולם הראשונה תראה לעומתה כמו משחק. הוא אמר שהגרמנים יעשו שולחן ערוך על יהודים. אימה ופחד נפלו על אלה שעברו את מלחמת העולם הראשונה ולא יכלו לחלום על מלחמה נוספת, וכ"ש על מלחמה כזו שתהיה קשה מן הראשונה. ושאל אותו הרב אמנון יצחק בשביל מה לומר דברים כאלה? אדרבה, צריך להתפלל שלא יהיה גזר דין קשה כזה? ובאופן נלהב השיבו לא הבנת למה התכוין החפץ חיים בדבריו. הוא התכוין לומר שתהיה חשכה גדולה באמונה, עד כדי כך שהחשכה שהיתה באמונה במלחמת העולם הראשונה תהיה משחק לידה. והוסיף ואמר שהחשכה באמונה שאנחנו עתה בעיצומה, שתהיה קודם מלחמת העולם השלישית – מלחמת גוג ומגוג תהיה כ"כ קשה עד שכל החשכות שהיו לפניה יהיו משחק לידה.
והרי אנחנו רואים נצולי שואה שבעיניהם ראו את כל הצרות, ובכל זאת הם מעיזים לומר אין א-להים בשמים. ולזאת התכוונו האמוראים באמרם "ייתי ולא אחמיניה". מפני גודל הצרות שיהיו בימים ההם, וזאת אמרו אמוראים קדושים שבטוח היו נצולים ממנה. ומה נעשה אנחנו שנצטרך לעבור את זה?
אבל הגמ' לא השאירה אותנו בלא פתרון. הגמ' אומרת הרוצה לינצל ממלחמת גוג ומגוג יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. לעסוק כמו שאדם עוסק במסחר – בכל זמן פנוי. ומה טעם לגמ"ח? אלא מכיון שכתוב שהדין יהיה בתכלית החוזק. מי יוכל לומר אני מאה אחוז. ואם יעסוק בגמ"ח אז מידה כנגד מידה ישלמו לו במידת החסד לפנים משורת הדין. וזה הנא' ה' צלך על יד ימינך. צלו של אדם כמותו – מידה כנגד מידה. מלחמת גוג ומגוג היא עפ"י דין, שבירת כל הקליפות, בלע המות לנצח, ה' שופט את יצה"ר ומחסלו, וזהו תיקון העולם.
החפץ חיים נתן על זה משל לבעל מכלת הנותן ללקוחותיו בהקפה. מגיע זמן שהוא סוגר את העסק ודורש את חובותיו מכל לקוחותיו. כל עוד לא סגר הקב"ה את החשבון, משלם הוא לכל אחד קמעה קמעה בעונשים קלים וייסורים שממרקים עוונותיו, אבל כשמגיע זמן הגאולה, גובה הקב"ה מיד את כל חובותיו. ולכן מי שחוזר בתשובה מיד אשרי חלקו. ומה עצת הגמ' יעסוק בתורה בכל מידי דאפשר. וכמו שבצבא החיילים עושים כל מיני תרגילים קשים, כך בדיוק צריכים אנחנו לראות עצמנו כחייליו של הקב"ה בעסק התורה. ואם יאמר אדם, אני עיף עכשיו מללמוד אומרים לו משמים מה עשית קודם שהיית עיף, האם יגעת אז בתורה? ועל זה אמר הנביא "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" ואומר על זה הזהר הק' כי כל יגיעותיך לא היו אלא בי. ואומר המדרש "כולי יומא לא לעי, בצלותא לעי". הוא מתעיף רק בזמן התפלה.
ובאמת אנחנו זוכים לראות במו עינינו איך הקב"ה עושה עמנו ניסים ונפלאות יום יום. ממש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ואצטט מה שקראתי מהרב יצחק פנגר כדלהלן:
שלום. ליל פורים, 1991. ישראל נמצאת תחת מתקפת טילי סקאד עיראקיים.
ברחובות רמת גן, השקט מתוח. במקום רעש של נפצים ותזמורות, האוויר מלא בריח של ניילון וסרטי הדבקה מהחדרים האטומים. עם ישראל חוגג פורים תחת מסכות – לא של ליצנים, אלא של אב"כ.
בשעה שמונה וחצי בערב, בדיוק כשרבים סיימו את קריאת המגילה, נשמעה האזעקה. שניות לאחר מכן, טיל סקאד אימתני במשקל טון של חומר נפץ פגע ישירות בלב שכונת מגורים צפופה ברמת גן. ההדף היה מפלצתי.
עשרים ושמונה בנייני מגורים ניזוקו באופן קשה, וחלקם קרסו כמעט לחלוטין. מפקדי כוחות ההצלה שהגיעו למקום תיארו מחזה ששמור לשדות קרב: ערימות של בטון, זכוכיות מנופצות ושתיקה של מוות. הם הורו לחיילים להכין "שקי גופות", משוכנעים שאין סיכוי שמישהו בבניינים שקרסו נותר בחיים.
ואז התגלתה עוצמת הנס… מחלץ אחד האיר עם פנס לעבר חצר אחורית, שם מצא ילדה קטנה שוכבת על מזרן, בריאה ושלמה. התברר שהדף הפיצוץ פשוט "גילף" את קיר החדר שלה והטיס את המזרן שעליו ישנה כמו שטיח מעופף דרך החלון. היא נחתה על הדשא, מחוץ לבניין שהתמוטט דקה לאחר מכן.
בבית אחר גילה צוות החילוץ אדם מבוגר שוכב מתחת לארון בגדים כבד שנפל עליו. הם היו בטוחים שהוא נמחץ, אך כשהרימו את הארון גילו שהזווית שבה הוא נחת יצרה "משולש הגנה" מושלם מעל גופו. הוא יצא ללא שריטה.
אדם נוסף נמצא יושב בתוך אמבטיה – החלק היחיד בביתו שנותר עומד על תלו, בעוד כל הקירות סביבו הפכו לאבק. באותו לילה, בפגיעה ישירה של טיל בלב עיר, אף יהודי לא נהרג. אין הסבר אחר מאשר – נס.
בפרשת השבוע, תצווה, שמו של משה רבנו לא מופיע. הוא נמצא, אבל לא בשמו.
במגילת אסתר – שם השם לא מופיע. הוא נמצא, אבל לא בשמו.
פעמים אדם עשוי להרגיש שהקב"ה לא נמצא איתו, אין איתו מנהיג. אך האמת היא שהוא כאן, לידך, גם כשאתה לא רואה אותו. אנחנו בפתחה של תקופה מאתגרת. יהי רצון שנזכור תמיד: "אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך." ומי שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם, יעשה לנו גם בזמן הזה, אמן.