פרק יט, א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: ב דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
הפרשה הקודמת מסיימת במלים ושמרתם את משמרתי ופרשה זו פותחת במלים קדושים תהיו אומר בעל הטורים על דרך סור מרע ועשה טוב.
"קדושים תהיו" – מה עושה את האדם קדוש? היה נראה לכאורה שבכדי לזכות לקדושה צריך האדם להיות מתנזר מתענוגות העוה"ז. אך באמת לא זו היא הדרך, כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ולא זו בלבד אלא עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שהיה יכול ליהנות ממנו בהיתר בעולם הזה ולקדש על ידו את ה' יתברך ולא נהנה ממנו. לפיכך נראה שהמטרה היא להכניס קדושה בחולין. והיאך יכניס קדושה בחולין? ע"י הגבלה. כמו שנא' "הגבל את ההר וקדשתו". מושג זה של הגבלה החל מאז מעמד הר סיני והוא חיוני לכל צעד ושעל בחיים במסגרת מצוה זו של "קדושים תהיו". הוא מתבטא באכילה ושתיה, במלבוש ואפי' בלימוד תורה. לכל דבר ישנו תחום וגבול מסויים בין האסור והמותר. כך למשל התורה אסרה לנו את הארוסות ומאידך, התירה לנו את הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין. חיי הנשואין פותחים בקדושין, בקדושה, אך גם לאחר מכן האדם מוגבל מתי מותר לו לקיים יחסי אישות עם אשתו ומתי אסור לו. התורה מצווה עלינו "והגית בו יומם ולילה", וגם מצוה זו מוגבלת היא, שהרי האבל אסור בלימוד תורה, ואסור ללמוד תורה בתשעה באב וכן במקומות שאינם ראויים. מחוייבים אנחנו יום יום לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, שנאמר "ובשכבך ובקומך", מאידך, האונן אסור בכל המצוות. ו"העוסק במצוה פטור מן המצוה". וכן הוא בכל שלב ושלב בחיים. ומעל לכל המצוות המפורשות מצוה עלינו לקדש את עצמנו במותרות שאינם חיוניים, בכך שנגביל את עצמנו בהם, כמו שאמרו רז"ל "קדש עצמך במותר לך".
ולדעת רש"י הדרך להיות קדוש היא להיות מופרש מן העריות.
ולי נראה שהתורה מפרטת מיד בפסוקים הבאים את הדרך להיות קדוש בקיום כל המצוות שלקמן בפרשה.
עוד נראה לי שהדרך להיות קדוש היא בשמירת כל עשרת הדברות הרמוזים בפרשתינו. "כי קדוש אני" – כנגד אנכי ה'. "אל תפנו אל האלילים" – כנגד לא יהיה. וכן הלאה.
פרשה זו נאמרה בהקהל ללמד שכל אחד ואחד יש בכחו להיות קדוש. הגמ' בעבודה זרה דף יא. "אונקלוס בר קלונימוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה משכינהו בקראי איגיור הדר שדר גונדא דרומאי [אחרינא] אבתריה אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי כי הוו שקלו ואזלו אמר להו אימא לכו מילתא בעלמא ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא פיפיורא לדוכסא דוכסא להגמונא הגמונא לקומא קומא מי נקט נורא מקמי אינשי אמרי ליה לא אמר להו הקב"ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב וה' הולך לפניהם יומם וגו' איגיור [כולהו] הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור תו לא שדר בתריה".
"דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ",
למה צריך היה לזמן את כל עדת בני ישראל לומר להם קדושים תהיו? כתב ר‘ משה סופר בשם האלשיך בספרו אהלה של תורה שהוא כנגד הטועים לחשוב שלא כל אדם מישראל ראוי להיות קדוש אלא יחידים בלבד. לכן צוה ה‘ אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו להורות שכלם ראויים לכך.
עוד הביא שם בשם האברבנאל שכל מקום שנאמר בו אני ה‘ או אני ה‘ א-להיכם בא להדגיש כי יש לקיים מצוות אלו לא מפני שכך סובר השכל האנושי אלא מפני ציוויו של הקב“ה. ונראה לי הטעם לכך כי השכל האנושי יכול לטהר את השרץ. החייל הנאצי עדיין גאה ברציחותיו ובאכזריותו כי הוא רואה בעצמו חייל לתפארת, בממשלה הנאצית. ורוצחי תינוקות במעי אמם סבורים שזוהי זכותם לרצוח את עוברם. והאחות בבית החולים המסירה את מכונת ההנשמה מהחולה רואה בזה מצוה גדולה להצילו מייסוריו, וכן הלאה.
ג אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
בגמ' נדה לא. "תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מניח לפניהם". ע"כ. לפי"ז קשה, מדוע רק בסוף אמר "אני ה'" ולא נזכר שמו ית' בתחילה?
ספר לי אבא זצ"ל משל יפה בשם המגיד מדובנא לשלושה שהלכו ללמוד איך להמציא המצאות שונות. הראשון למד איך לעשות טלויזיה. השני למד איך לבנות אוירון והשלישי המציא מין רפואה שכל חולה שמריח בה מתרפא ממחלתו. יום אחד נפגשו השלושה ופתחו את הטלויזיה ושמעו שבמדינה רחוקה בת המלך שהיתה יפה וחכמה מכל האדם חלתה, והמלך הבטיח להשיאה למי שיצליח לרפאותה. אחרי שסיפר ממציא הטלויזיה את גוף ההודעה לשני ריעיו, הזמין בעל האוירון את שניהם לטוס עמו לארמון המלוכה. משהגיעו אל המלך נתן בעל התרופה את תרופתו לבת המלך להריח בה ושב רוחה אליה. ועתה צריך היה המלך לפתור את התעלומה למי הוא ישיא את בתו. ממציא הטלויזיה טען לולא הטלויזיה לא היה אף אחד מהם יודע על מחלתה ולא היה מי שירפאנה. מאידך, טען בעל האוירון, שנים היה לוקח לכם להגיע למדינה זו בלי האוירון ובינתיים בת המלך היתה מתה. שהרי תחילה היה עליכם לעבור את כל נחשולי הים הזועפים, בשלום, ואח"כ לכתת את רגליכם ברכב ובפרשים, וקרוב לוודאי שהייתם מחמיצים את ההזדמנות לרפאותה בטרם תמות. אחרון חביב טען בעל התרופה אמת היא שדברי שניכם נכונים וצודקים, ואמנם אני הוא למעשה, זה שריפא את בת המלך, והבטחתו היתה להשיא את בתו למי שירפאנה. שמע המלך את טענותיהם וענה בצדק, אתה בעל הטלויזיה, ואתה בעל האוירון עשיתם את מלאכתכם באמונה, ואכן תבואו על שכרכם משלם, אך לא לכם השכר לישא את בתי, כי במה שעשיתם סיימתם את מלאכתכם. לעומתכם, הרופא שהמציא את התרופה למחלתה שונה הוא מכם, באשר על אף זאת שריפא את בתי, טרם סיים הוא את מלאכתו, באשר ימשיך הוא לרפאותה מכל חלי ומחלה העתידים לבוא עליה ברבות הימים, ולכן לו משפט המלוכה לשאת את בתי. ובנמשל, אביו ואמו, על אף זאת שהם שותפים ביצירתו עם הקב"ה, את מלאכתם סיימו. ואמנם הקב"ה "אני ה'", אני הוא בעל הנשמה והרופא כל בשר ומפליא לעשות, ואני אהיה עם הנשמה לעד ולעולם.
מה הקשר בין איש אמו ואביו תיראו לבין ואת שבתותי תשמורו? והרי לכאורה איש אמו ואביו תיראו היא מצוה שכלית ואילו את שבתותי תשמורו היא מצוה שמעית? אלא בא ללמד שאת אביו ואמו בדיוק כמו את השבת חייבים לשמור לא מבחינה הגיונית, אלא מפני שציונו הבורא ית'. כדאיתא בקדושין תני אבימי בריה דר' אבהו יש מאכיל את אביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העולם הבא.
לפסוק זה יש קשר ישיר למשנתו המפורסמת של עקביא בן מהללאל "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון".
דע מאין באת – מטיפה סרוחה של אב ואם. לפיכך איש אמו ואביו תיראו.
ולאן אתה הולך? למקום עפר רמה ותולעה. ולפיכך "תיראו"
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. לפיכך ואת שבתותי תשמורו, בל' רבים שמור את שבתותי בעוה"ז שהם שבת בראשית שמיטות ויובלות בכדי שתוכל לנוח בשבת הנצחית של העוה"ב. כי השבת היא מעין עוה"ב. ואמרו ז"ל יותר ממה שישראל שמרו על השבת שמרה השבת על ישראל. מצאתי לשון זו בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' צ"ב וסיים שם ששמירה זו היא "בבחינה של הארון נושא את נושאיו". ואמנם לא מצאתי את מקורה.
אי נמי, "וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם": אני הוא בשני העולמות, ואתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני, ונאמן אני לשלם שכר טוב לעושה רצוני, ועונש חלילה לעוברים על רצוני.
ד אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ם וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: ה וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַֽיהוָֹ֑ה לִֽרְצֹֽנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ: ו בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵֽאָכֵ֖ל וּמִֽמָּֽחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף: ז וְאִ֛ם הֵֽאָכֹ֥ל יֵֽאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵֽרָצֶֽה: ח וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֹנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־אֶת־קֹ֥דֶשׁ יְהוָֹ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ: ט וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָֽׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט:
אַרְצְ-כֶ֔ם – "כם" בגי' ס' רמז שצריך להניח אחד מס' לעניים שזהו שיעור פאה. (בעל הטורים).
י וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּֽעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: יא לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹֽא־תְכַֽחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּֽעֲמִיתֽוֹ:
"לא תגנבו" למה נאמר בלשון רבים? כתב בספר אהלה של תורה בשם הראב“ע כי כל הרואה שגונבים ומחריש גם הוא נחשב לגנב.
יב וְלֹֽא־תִשָּֽׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֹֽה: יג לֹא־תַֽעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר: יד לֹֽא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּֽאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֹֽה: טו לֹא־תַֽעֲשׂ֥וּ עָ֨וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹֽא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ: טז לֹֽא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַֽעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהוָֹֽה:
תרגם יונתן – "לָא תֶהֱווֹן אָזְלִין בָּתַר לִישַׁן תְּלִיתָאֵי דְהוּא קְשֵׁי הֵי כְּחַרְבָּא דִקְטַל מִן תְּרֵין חוּרְפוֹי לְמֵיכוּל קוּרְצִין לִמְעִיקָא לְבַר עַמָךְ לָא תִמְנַע זְכוּ דְחַבְרָךְ לְמִסְהֲדָא עֲלוֹי בְּדִינָא אֲנָא יְיָ".
לְמֵיכוּל קוּרְצִין – נ"ל שהוא מהלשון העברית "קריצת עין" בין שני ריעים המוכיח לרוב על קרבתם שמדברים על דרך רמז בעיניהם ובמקרים רבים קריצת העין רומזת ללשון הרע על פלוני ועל חשבונו. ורבים בספר דניאל "אכלו קורציהון דיהודאי".
יז לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֨יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹֽא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא:
תרגם יונתן – "לָא תְמַלְלוּן שְׁעִיעַיָא בְּפוּמְכוֹן לְמִיסְנֵי יַת אֲחוּכוֹן בְּלִיבְּכוֹן".
שְׁעִיעַיָא – לשון חלקלקות וכן הוא ביו"ד סי' ע"ב ס"ב גבי הלב ועיין ש"ך וט"ז שם.
”הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֨יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹֽא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא“ – נ“ל לפרש על דרך מה שאמר התנא באבות ”הוי דן את כל האדם לכף זכות“. ונאמר ”אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו“. פירוש אם תלמד עליו חובה, משמים יסובבו שגם אתה תגיע למקומו. ונמצאת מלמד חובה על מעשיך. ולכן אמר ולא תשא עליו חטא. כי אם תלמד עליו זכות, אז משמים ילמדו גם עליך זכות.
עוד נ"ל הטעם למצוה מיוחדת זו הוא כי יש פעמים שהמוכיח גורם לכך שתוכחתו תרחיק את זה שהוא מוכיח מהיהדות. לכן ציווה להוכיח באופן עדין, באופן שאינו מבייש, ובדרך של חיבה. להמחיש את הנקודה החשובה הזו אספר את המעשה שהיה בדידי. בבקרינו בבואנוס איירס שבארגנטינה שכרנו יהודי דובר עברית ואנגלית להדריך אותנו במשך שבוע ימים במכוניתו. הוא לקח אותנו משדה התעופה ובקשתי אותו להסיע אותנו לבית הכנסת בכדי להתפלל מנחה. כשהגענו הפצרתי בו להכנס אתי לתפלת מנחה והוא סירב בטענה "אני חילוני", "אני לא דתי". אמרתי לו "אתה לא חילוני" ו"אתה דתי". האם אתה יהודי? בודאי. אם כן אתה חלק מעם ישראל שנקראים קדושים, ואנחנו אומרים בהבדלה ברוך המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים. העולה מהאמור שאתה לא חילוני. ושאלתי אותו האם אתה רוצח או גונב או עובר על כל איסורי התורה? והוא כמובן ענה בשלילה. ואז שאלתי אותו האם אתה מכיר איזה יהודי ואפילו הקדוש ביותר ששומר על כל המצוות קלה כבחמורה? והשיב בוודאי אין כזה, שהרי נאמר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ונאמר אשריכם ישראל שאפילו רקנין שבך מלאים מצוות כרימון. ממילא כל יהודי הוא בינוני שהרי אין מי ששומר את כל המצוות ואין מי שעובר על כל מצוות התורה, ומכיון שגם אתה שומר בוודאי על מצוות רבות אתה בוודאי דתי. אז "מדוע הרב שלי אמר לי שאני לא דתי בגלל שאני עושה דבר כזה וכזה"? אמרתי לו, לך חזרה לרבך ואמור לו בשמי שהוא טעה טעות חמורה, ועליו לבקש ממך מחילה. זוהי אכן דוגמה קלאסית למצוה זו "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".
יח לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֹֽה:
באיזה אופן לא תקום ולא תטור? נראה לי לפרש שלא זו בלבד שעליך לתת לו אף על פי שהוא לא נתן לך, אלא גם כשאתה נותן לו, תן לו באהבה, ואפילו לא תרמוז לו שאתה זוכר את מעשיו השליליים. כי בכך הוא לא יתבייש לקחת ממך, ומכיון שכך היית רוצה שהוא ינהג עמך, לכן אמרה התורה ואהבת לרעך כמוך. ומי יוכל להעיד על כך שלא הראת לו אפילו ברמז את מעשיו השליליים? אני ה‘ היודע את מחשבותיך.
וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֹֽה – אהבה בגי' י"ג. וכשאתה אוהב את חברך כמוך אז ישנם פעמיים אחבה שהם בגי' כ"ו ולזה אמר "אני ה'".
יט אֶת־חֻקֹּתַי֘ תִּשְׁמֹ֒רוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹֽא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָֽׂדְךָ֖ לֹֽא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֨יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַֽעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ: כ וְ֠אִ֠ישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶֽחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּֽהְיֶ֛ה לֹ֥א יֽוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה: כא וְהֵבִ֤יא אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ לַֽיהֹוָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם: כב וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵֽחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא: כג וְכִֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַֽאֲכָ֔ל וַֽעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁל֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵֽאָכֵֽל:
פי' יפה דעת זקנים מבעלי התוס' שזה רומז לתינוק ששלוש שנותיו הראשונות הוא אטום שאינו יכול לדבר. ובשנה הרביעית תאכלו את פריו שאז הוא מתחיל לקרוא בתורה. מכאן ואילך תקבל ליה כתורא. וזה על דרך המשנה בין ה' למקרא בין י' למשנה וכו'.
כד וּבַשָּׁנָה֙ הָֽרְבִיעִ֔ת יִֽהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַֽיהוָֹֽה: כה וּבַשָּׁנָ֣ה הַֽחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבֽוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: כו לֹ֥א תֹֽאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַֽחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ: כז לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹֽאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ: כח וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַֽעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹֽה: כט אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹֽא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָֽלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה:
תרגם יונתן – "לָא תִפְסוּן יַת בְּנָתֵיכוֹן לְמִסְבָא יַתְהוֹן לִזְנוּ וְלָא תִשְׁהוּן לְמִסְבָא בְּנָתֵיכוֹן לְגוּבְרִין סְמוּךְ לְפִירְקֵיהוֹן דְלָא יְטַעֲוַון בִּזְנוּ בָּתַר עַמְמֵי אַרְעָא וְתִיתְמְלֵי אַרְעָא זְנוּ".
נ"ל לפרש דבריו אל תשהו את בנותיכם עד שיסיימו את למודם בבתי הספר אלא השיאו אותם מיד בגיל צעיר משהגיעו לפרקן. שאם לא כן עלולות לבוא לידי זנות עם חבריהם קודם הנשואין.
ל אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֹֽה: לא אַל־תִּפְנ֤וּ אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: לב מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָֽדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּֽאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֹֽה: לג וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ: לד כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָֽהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: לה לֹא־תַֽעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה: לו מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָֹ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: לז וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹֽה:
כתב בעל הטורים "שהמעוות המידות כאילו עובר על כל המצוות כולם". נ"ל הטעם כי מלבד חטא הגנבה הרי הוא כופר בהשגחתו ית' על מעשיו. וגם הוא כופר בכך שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד ר"ה. ועוד שמלבד זה שהוא גוזל מחבירו הרי הוא גם גוזל מהקב"ה שצריך להשיב לנגזל את מחסורו ממקום אחר.
פרק כ
א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: ב וְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֘ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן: ג וַֽאֲנִ֗י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי: ד וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִ֩ימוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ אֶת־עֵֽינֵיהֶם֙ מִן־הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא בְּתִתּ֥וֹ מִזַּרְע֖וֹ לַמֹּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֖י הָמִ֥ית אֹתֽוֹ:
פירש"י ואם העלם יעלימו – "אם העלימו בדבר אחד, סוף שיעלימו בדברים הרבה. אם העלימו סנהדרי קטנה, סוף שיעלימו סנהדרי גדולה" עכ"ל.
מוסר השכל: עבירה גוררת עבירה. עבר עבירה ושנה בה סוף נעשית לו כהיתר. אין אדם הופך להיות מחלל שבת ישירות מבית המדרש. קודם הוא מזלזל בברכות דרבנן, ואז בנט"י שהיא מדרבנן ואח"כ בנבול פה וכן הלאה עד שסוף כל סוף הוא מרשה לעצמו לעשן ולנסוע בשבת.
הרעיון: אין זה אותו בחור ישיבה שנוסע בשבת, אלא זהו אדם אחר לגמרי כי בכל עבירה שנעשית לו כהיתר אין זה עוד אותו בן אדם קודם שנעשית לו כהיתר, כי אז אותה עבירה היתה אצלו בחזקת איסור. כיוצא בזה כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא? כי כל יום שהוא לומד הלכה חדשה שלא ידע קודם לכן הרי אין הוא אותו אדם שהיה קודם שלמד הלכה זו כי הוא משנה את חייו אחרי שהוא למד הלכה זו.
בטוקיו בירת יפן היה ביכנ"ס של חב"ד שיש בו מנין אך ורק בשבת בערב ובשבת בבוקר, אבל לא במנחה של שבת ולא בימי השבוע. מדוע? שאלתי את הרב וענה לי כי אין אנשים. אמרתי לו שהיו לו כמעט עשרים אנשים לארוחת שבת והיה יכול לארגן תפלת מנחה מיד אחרי התפלה וארוחת השבת. אבל היה נראה לי וכך גם שמעתי מכמה מקהל המתפללים שהוא לא היה מעוניין בכלל להשתדל בכך ולא זו בלבד אלא שגם הוא מתנגד שמישהוא אחר יארגן את התפלה, וכיון שעבר כך וכך פעמים להתפלל בלא מניין, נעשית לו כהיתר להתפלל בלא מנין. ומכאן ואילך אינו מעוניין אפי' לחשוב על מניין והוא ממש מסרב שיתארגן מניין אעפ"י שישנם מספיק אנשים להשלים למניין. אני דברתי עם כל אדם ואדם בנפרד על חשיבותו של המניין, ועל טענה זו שטענתי נגדו השיב לי הרב החב"די שאנשים שבאים לא מעוניינים במניין אלא באוכל וזה מה שהוא מוכן לספק לכל דורש. (כפי שידוע לי הרב משען עזר לו בבנית מקוה ליד ביהכנ"ס).
———————–
ה וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת ׀ כָּל־הַזֹּנִ֣ים אַֽחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַֽחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:
פירש"י "ובמשפחתו – אמר ר' שמעון וכי משפחה מה חטאה, אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין, שכולם מחפין עליו".
מוסר השכל: לא רק המחבלים ראויים לעונש אלא גם אלה המחפים עליהם, מאכילים אותם ועוזרים להם לבצע את זממם.
ו וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנֹ֖ת אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וְנָֽתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ: ז וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִֽהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָֹ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
וִֽהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים – באיזה אופן? ע"י מניעה ממאכלות אסורים ומביאה על איסורי עריות. ולמה לא אסרה עלינו התורה אכילת בשר וביאה באופן כללי? אלא שאם היה הדבר נאסר בתכלית האיסור, היה זה קל לקיימו, אבל כיון שהותר מקצתו והוגבל במה שהגבילה אותנו התורה, גובר כחו של היצה"ר נגד אותם הגבלות. והנשמר מהם נקרא קדוש, שעליו נאמר "ישראל אשר בך אתפאר", יתפאר בכך שאתה מקדש את החומר.
ח וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י יְהוָֹ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם: ט כִּי־אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יְקַלֵּ֧ל אֶת־אָבִ֛יו וְאֶת־אִמּ֖וֹ מ֣וֹת יוּמָ֑ת אָבִ֧יו וְאִמּ֛וֹ קִלֵּ֖ל דָּמָ֥יו בּֽוֹ: י וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת: יא וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יו גִּלָּ֑ה מוֹת־יֽוּמְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם: יב וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־כַּלָּת֔וֹ מ֥וֹת יֽוּמְת֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם תֶּ֥בֶל עָשׂ֖וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם: יג וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת־זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּֽוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם: יד וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת־אִשָּׁ֛ה וְאֶת־אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתֽוֹכֲכֶֽם: טו וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָ֖ה מ֣וֹת יוּמָ֑ת וְאֶת־הַבְּהֵמָ֖ה תַּֽהֲרֹֽגוּ: טז וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תִּקְרַ֤ב אֶל־כָּל־בְּהֵמָה֙ לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָֽרַגְתָּ֥ אֶת־הָֽאִשָּׁ֖ה וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם: יז וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר־יִקַּ֣ח אֶת־אֲחֹת֡וֹ בַּת־אָבִ֣יו א֣וֹ בַת־אִ֠מּ֠וֹ וְרָאָ֨ה אֶת־עֶרְוָתָ֜הּ וְהִ֨יא תִרְאֶ֤ה אֶת־עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֹנ֥וֹ יִשָּֽׂא: יח וְ֠אִ֠ישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלָּ֤ה אֶת־עֶרְוָתָהּ֙ אֶת־מְקֹרָ֣הּ הֶֽעֱרָ֔ה וְהִ֕וא גִּלְּתָ֖ה אֶת־מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ וְנִכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם: יט וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַֽאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת־שְׁאֵר֛וֹ הֶֽעֱרָ֖ה עֲוֹנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ: כ וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ: כא וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא עֶרְוַ֥ת אָחִ֛יו גִּלָּ֖ה עֲרִירִ֥ים יִֽהְיֽוּ: כב וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ: כג וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֨לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָֽאָקֻ֖ץ בָּֽם: כד וָֽאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֘ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַֽאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָֹ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָֽעַמִּֽים: כה וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא: כו וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָֹ֑ה וָֽאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי: כז וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּי־יִֽהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:
פנינים
אין להתחשב במה אומרים הגויים, העיקר מה עושים היהודים
יהודי מלובביץ ביקש מבן גוריון להניח תפלין. השיבו בן גוריון "פעמיים ביום"?
וורשא היתה כמו ניו יורק. כל אדם שלישי היה יהודי.
שלושה רבנים קבלו היתר מיוחד להנצל מגטו וורשא. אחד מהם היה הרב מנחם זמבה ה' ינקום דמו. כל השלושה נפדשו והחליטו לא למטוש את קהילתם והלכו עמם לתאי הגזים על קידוש ה'.
בפגישת יעקב ועשיו בבראשית לג, ד ישנן נקודות על המלה "וישקהו". פירש הרשב"ם בידוע הלכה שעשיו שונא ליעקב אבל באותה שעה נשקו בכל לבו. וק' מדוע צריך לומר את המלה הלכה? אלא שהשנאה היא שנאה עיוורת ללא הגיון.
בפולניה שנאו את היהודים כי הם עניים.
בגרמניה כי הם עשירים
ברוסיה כי הם קפיטליסטים
ובאמריקא כי הם קומוניסטים
באירופא גרשו את היהודים לישראל
ובישראל גרשו אותם לארץ מולדתם
אפילו ביפן שאין כלל יהודים ישנה אנטישמיות
יהודי סטר ללחיו של סיני והלה שאל מדוע? השיבו בגלל "פרל הרבר"
הסיני הקשה לו מה עניין לי עם פרל הרבר הרי היו אלה היפנים?
השיבו היהודי סינים יפנים הכל אותו הדבר.
ואז הסיני סטר ליהודי והלה שאל מדוע? השיבו בגלל ה"טייטניק?
היהודי הקשה לו מה עניין לי עם הטייטניק הרי היה שם "אייסברג"?
השיבו הסיני אייסברג, וויסברג, גולדברג הכל אותו הדבר.
אלה שאומרים לא היתה שואה הם עצמם טוענים שהיטלר לא סיים את עבודתו.