שבת זו היא האחרונה שבסדרת ארבע הפרשיות שזפ"ה
ההבדל שבין ישראל לעמים הוא שהגויים חוגגים את יום הולדתם בכל שנה ואילו עם ישראל חוגג יום הולדת רק פעם אחת בחיים והוא יום בר המצוה.
ואמנם בתור עם יש לנו יום הולדת חוזר חלילה והוא בחדש ניסן שנא‘ החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה.
המאורעות של החדש הזה לא נזכרות בחדש ניסן בלבד אלא בכל יום ויום מימי השנה.
בתפלין של יד ובתפלין של ראש
על המזוזה
בקריאת שמע בוקר וערב בפ‘ ציצית
בקידוש של כל ערבי שבתות ומועדים
בקידוש של ר“ה
ומדוע צריך ר“ה מיוחד לעם ישראל? אחר שנפגם עולם הבריאה המקורי ע“י אדה“ר עלה ברצונו ית‘ לתקן עולם במלכות שד-י, ובחר בזרע אברהם יצחק ויעקב ליצור את העולם החדש, עולם התיקון. את רעיון החפיפה הזה שבין שתי הבריאות אנחנו מביעים בקידוש. שאנחנו מזכירים בו לא רק זכרון למעשה בראשית שהוא זכר לבריאת העולם, אלא גם תחילה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים. שהוא הדבר המקשר בין שבת הבריאה שאותה קידש הקב“ה בכבודו ובעצמו לבין המועדים שעם ישראל מקדש אותם שנא‘ אשר תקראו אותם מקראי קדש ודרשו חז“ל אשר תקראו אתם. אתם קוראים אותם. זאת ועוד, זכרון למעשה בראשית הוא זכר לבריאת העולם, ואילו זכר ליציאת מצרים הוא זכר לבריאת המשכן שהוא בריאת העולם מחדש בזעיר אנפין שנברא על ידי ישראל במלאכת המשכן בל“ט מלאכות ושנאסרה בנייתו ביום השבת. ואם כי חרב ביהמ“ק אבל זכרונו נשאר בקרבנו בכל שבת ושבת ע“י ל"ט המלאכות שנאסרו בו ושהיו אסורים במלאכת המשכן.
לבחור בר המצוה! כמו שהחדש הזה לכם ראש חדשים, כך גם לך, היום הזה, יום בר המצוה שלך, ראשון הוא לך לחשבון עוונות, ביום זה אתה בבחינת בריאה חדשה. ושלפיכך נמחלים לך כל העוונות שחטאת בהם בעבר.
ומדוע נבחר חדש ניסן בדוקא? ראיתי מי שפי‘ מהטעם שאז הוקם המשכן שהיה בבחינת עולם בזעיר אנפין. שכן היריעות מעין השמים שנא‘ נוטה שמים כיריעה. והמנורה כנגד האור, והכרובים כנגד אדם וחוה. וכן על דרך זו כל מעשה המשכן.
ומהי מטרת הקרבנות? לכפר על חטא עץ הדעת. הכיצד? אלא שכשם שכל מעשה הקרבנות נעלם מבינת אנוש הרי הוא בבחינת הציווי שלא לאכול מעץ הדעת שטעמו גנוז מאתנו. נמצא שעצם רעיון הקרבנות מורה על הכנעת ההגיון האנושי לרצונו ית‘.
ולפי“ז יש לפרש מה שנא‘ על בצלאל ואהליאב שהיו "חושבי מחשבות“ דהיינו שהיו צריכים לכוון את שתי הבריאות כאחת.
מאחר שכל הפרשה מדברת בענין המשכן, מדוע פותחת פ‘ ויקהל בענין שבת – "ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה‘ כל העושה בו מלאכה יומת“? אלא שכל ל“ט מלאכות שנאסרו בשבת נלמדו ממלאכת המשכן ולכן פסוקים אלו נמצאו בראש הפרשה ללמד באו, שאת כל מלאכת המשכן מותר לעשות אך ורק בששת ימי המעשה אבל בשבת לא תעשה בו מלאכה.
רש“י ז“ל בפ‘ החדש הזה לכם מפרש "הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ר“ח“. ובמלת הזה פירש“י ז“ל "נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תיראה ותהיה ראויה לקדש אותה, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש“. והתקשה רש“י שהרי ביום דיבר עמו ולא בלילה ופי‘ בדוחק רב שנאמרה לו פ‘ זו בשקיעת החמה. ולענ“ד נראה לפרש שהרי כידוע נמשלו ישראל ללבנה ואומ“ה לחמה. ולזה אמר לו שאתם בחדש זה בבחינת לבנה בחידושה בשל הבריאה החדשה שאתם עתידים לברוא בחדש זה שהוא מעשה המשכן.