האם מותר למי שמתפלל לאט מהצבור ומהש"צ להקדים תפלתו לתפלת הצבור בכדי שיסיים תפלתו קודם שיגיע ש“צ לקדושה? ומאימתי ועד מתי חשובה תפלתו כמתפלל עם הצבור?
מסתברא דבין אם התחיל תפלתו שבלחש קודם הצבור או אחריהם כל עוד הוא מתפלל חלק מהתפלה בעוד הצבור מתפללין, ואעפ"י שלא התחיל עמהם שמונ“ע, או לא סיים עמהם שמונ"ע, חשוב מתפלל עם הצבור, ואעפ“י שדהר הש“צ בתפלת ערבית וסיים קדיש תתקבל שנתקן אתפלת שמונ"ע, בעוד זה עסוק בתפלת שמונ“ע תפלתו חשובה עדיין תפלה בצבור. שהרי ברור הוא שאין כל אדם יכול לכוון בתפלת שמונ“ע להיות באותה ברכה שאוחז בה חברו? ובכ“ז אם מתפלל עמהם מקרי תפלה בצבור. ולפיכך גם אם הם סיימו והוא עוד לא סיים חשובה תפלתו תפלה בצבור.
אלא שלכאורה משמע בהדיא מפסק השו"ע סימן צ' סעיף י' שאסור להקדים תפלתו לתפלת הציבור וז"ל: "כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור, אלא אם כן שעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת".
ונראה שלמד זאת מהגמ‘ ברכות כח: ”אמר ר‘ יוחנן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור“ ואוקים לה ר‘ אבא דמיירי בצבור. ופירש“י דאם הוא בבית הכנסת עם הצבור, לא יקדים להתפלל.
אלא שיש לדחות ולומר שהטעם של רבי יוחנן הוא כדי שלא יפרוש מן הציבור ולא משום דלא חשיב מתפלל עם הצבור אם מקדים תפלתו לתפלת הציבור. והראיה שאיסור זה לא חל אלא אם הוא בבית הכנסת, כדאוקים לה רבי אבא וכפירש"י לעיל. אבל אם הוא יצא חוץ לבית הכנסת שרי.
ועוד, הא בהדיא איתא בשו“ע דלעיל שהותר לכתחילה להקדים תפלתו אפילו אם הוא בתוך בית הכנסת בתנאים מסויימים כגון "אלא אם כן שעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת". מדבריו "או לסבה אחרת", ויש לומר שזוהי הסיבה האחרת.
ועוד, שהרי שם באו"ח כתב טעם האיסור מפני שהוא כמבזה את הצבור הו"ד במ"ב שם סקל"ד, ולא מקרי מבזה את הצבור אלא דוקא כשגם מסיים תפלתו קודם הצבור דבכך מוכיח שאין לו שייכות לצבור. אבל בזה המתפלל לאט מן הצבור ומקדים תפלתו לתפלת הצבור ומסיים אותה ביחד עם הצבור או אחריהם כו"ע יודו דאין כאן בזיון וכיון דמקרי מתפלל עם הצבור עדיף הכי.
וכתב הב“י "וכתב ה"ר יונה ובציבור, כלומר כשעומד בבית הכנסת אין לו להקדים ולהתפלל אלא ימתין כדי שיתפלל עם הציבור שתפילת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום אלא אם רואה שהשעה עוברת ואין הציבור מתפללין מתפלל הוא בפני עצמו", וגו‘. מדבריו משמע שאם הוא מקדים את תפלתו לתפלת הציבור הרי הוא בודאי גם יסיים קודם הציבור ואז מקרי תפלת יחיד וזה לא ראוי לעשות כי תפילת הרבים רצויה יותר לפני המקום. אבל אם הוא מתפלל קודם הצבור ומסיים תפלתו ביחד עם הצבור גם רבינו יונה יסכים שהוא חשוב מתפלל עם הצבור.
ולענ"ד ברור שכל האיסור להקדים תפלתו לתפלת הציבור אינה אלא כשמתפלל כל התפלה מתחילה ועד סוף קודם הצבור דזה מקרי מתפלל ביחידות. אבל אם מקדים רק מעט מהתפלה קודם הצבור גם הם יודו דמקרי מתפלל עם הצבור. ואם כי ר‘ יוחנן לא נתן דבריו לשעורין אלא קא פסיק ותני "אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור“, נראה בפשטות מהטעמים שנזכרו ובפרט מהטעם שכ‘ הרב יונה ז“ל "שתפלת הרבים רצויה יותר“ שאם הוא מקדים רק קימעא קודם הצבור ומתפלל רוב התפלה ביחד עם הצבור, לא שייך לומר "שתפלת הרבים רצויה יותר“. ועוד ממ“ש "אלא אם רואה שהשעה עוברת ואין הציבור מתפללין מתפלל הוא בפני עצמו“, משמע דמיירי באחד שרוצה להתפלל כל התפלה בפני עצמו שלא הותר לו אלא בכה“ג שהשעה עוברת וכדומה.
א“נ י“ל שמה שאסר ר‘ יוחנן להתפלל קודם הצבור ואפי‘ כל שהוא, אינו משום שמפסיד תפלת הצבור אלא כמו שכתב הטור סי‘ צ‘ "כדי שלא יפרוש מן הצבור“, או כמו שכתב במשנה ברורה שם סקל“ד ”מפני שהוא כמבזה את הצבור“ "דמשו"ה לא אסרו אלא כשמתפלל בבהכ"נ אבל חוץ לבהכ"נ לא אמרו“. וכן דעת הארחות חיים הו“ד ביביע אומר ח“ב או"ח סי‘ ז‘ ו' וכן משמע גם מדברי המאמר מרדכי שמצד איסורא דמקדים תפלתו אינו שייך אלא בתוך ביהכנ“ס אבל מחוצה לה שרי ואפי‘ שלא בשעת הדחק, ובכה“ג כתב ”דלאו שפיר עביד דמפסיד מיהא תפלת הצבור“, ובהכרח שהמאמר מרדכי מיירי במתפלל מתחילה ועד סוף שלא עם הצבור, ואפילו הכי שרי להקדים תפלתו ואפי‘ בביהכנ“ס אם השעה עוברת והצבור אינם מתפללין, וכן מפורש שם סקל“ו דמשמע מהשו“ע שאם השעה עוברת ”אז אפילו בבהכ"נ שרי וכן מוכח לשון תר"י“. וכן "אם הוא חולה או אנוס אף בביהכנ“ס שרי“. ובהכרח הטעם הוא משום דמוכחא מילתא מדוע מקדים תפלתו ואין בזה בזיון לצבור, ובכה“ג לא מקרי פורש מן הצבור. והוא הדין בנידון דידן דמוכחא מילתא.
ובקיצור שלחן ערוך סי‘ י“ב סי“ג כתב וז“ל: ”וכן מי שחלש לבו, וקשה עליו להמתין מלאכול עד לאחר גמר תפלת הצבור, מותר לו להקדים תפלתו בביתו, כדי לאכול מיד, ודוקא בביתו מותר לו להקדים תפלתו בענין זה, אבל אם בא לבית הכנסת שיש שם צבור, אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור. ואפילו אם רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת, להתפלל קודם הצבור אסור, אלא אם כן רואה שהצבור מתאחרין מלהתפלל, יתפלל הוא בפני עצמו, כדי שלא לעבור הזמן. וכן אם הוא חולה או שיש לו אונס אחר, מותר להקדים תפלתו, אפילו בבית הכנסת. ויותר טוב שילך לביתו להתפלל“.
נראה שהכריע דבריו לצדדין, שבחלש ורוצה להקדים תפלתו ס“ל כהב“י דאסור לו להקדים תפלתו אפי‘ בחדר הסמוך לביהכנ“ס ולא הותר לו אלא לילך לביתו ושם יקדים תפלתו. אבל בחולה או אונס אחר וכן אם השעה עוברת שרי בדיעבד אפי‘ בביהכנ“ס עצמו. ולדעתי גם הוא יסכים שהדבר תלוי באם מוכחא מילתא מדוע הוא מקדים ושהרואים אותו מסכימים עמו שכך ראוי לו לנהוג שאז אין חשש כלל בהקדמתו.
וכן נראה שזוהי דעת המשנה ברורה סימן צ‘ סקל“ד בשם הב"ח ”דאם צריך הוא למהר תפלתו כגון שיוצא לדרך יצא מבהכ"נ ויתפלל בביתו ואפשר דבשביל לימוד התורה ג"כ מותר לעשות כן", דלכאורה משמע מדבריו שלא הותר לו להתפלל בחדר אחר בביהכנ“ס אלא ילך לביתו בדוקא, כמובן הטעם כי הרואה אינו מכיר בסיבתו וחושב אותו להיות מזלזל בתפלת הציבור. וכן מפורש בדעת הקיצור שו“ע והמ“ב משום שהוא כמבזה את הצבור ומיירי שמתפלל כל התפלה ביחיד.
אבל היכא דמוכחא מילתא שהטעם שמקדים תפלתו לתפלת הצבור הוא דוקא כדי שלא לפרוש מן הצבור, אלא כדי שיוכל לסיים תפלתו ביחד עם הציבור, ולהצטרף עמם לקדושה, או בכדי לשמוע קדיש תתקבל, הרי בזה כו“ע יודו שלא זו בלבד שאין כאן חשש איסור אלא הכי יכין למעבד לכתחילה ומקרי שפיר תפלה בצבור.
ואעפ“י שבמנחה יפסיד קדיש שקודם תפלת לחש מ“מ יש לו רווח במה שיענה על קדיש תתקבל ושאר אמנים דברכות. זאת ועוד, שלאחר תפלת ערבית אם אומרים "ברכו“ יוכל לענות עם הצבור.
ועוד, שלא אסרו להקדים תפלתו לתפלת הצבור אלא היכא שגם מסיים הרבה קודם שיתחילו הצבור תפלתם, דבכה“ג שייכים כל הטעמים הנז‘ דמקרי פורש מן הצבור ונראה כמבזה את הצבור, אבל היכא שמקדים רק קימעא לתפלת הצבור ומסיים תפלתו פחות או יותר באותו הזמן לא שייכים כל הטעמים הנז‘ לאסור.
ועדיפא מינה נלענ“ד שמדינא אסור לו להתחיל תפלתו ביחד עם הצבור אם יודע שלא יסיים תפלתו קודם שיגיע ש“צ לקדושה בדיוק כמי שבא מאוחר לביהכנ“ס שאם משער שלא יסיים תפלתו קודם שיגיע ש“צ לקדושה לא יתפלל אלא ימתין עד לחזרת הש“צ ויתחיל תפלתו ביחד עם הש“צ בכדי שיוכל להגיע עם הש“צ לקדושה, או לדעת הרמ"א יתחיל אחרי שסיים ש“צ הא-ל הקדוש אם יודע שיגיע עם הש“צ למודים, אבל אם יודע שאם יתחיל תפלתו אחר שסיים ש“צ הא-ל הקדוש לא יגיע עמו למודים, לא ימתין להתחיל תפלתו אחר שסיים ש“צ הא-ל הקדוש אלא לכו"ע יתחיל תפלתו ביחד עם הש“צ, ויתפלל עמו מלה במלה.
ועפ"י האמור לעיל נראה דאם ידוע לו שלא יסיים תפלתו אלא עד לאחר שיסיים ש"צ קדיש תתקבל כמו למשל בתפלת ערבית, עדיף שיתפלל עמידה קודם הצבור בכדי שיוכל לענות אמן על קדיש "תתקבל", דעד אותה עת מקרי עת רצון ומקרי מתפלל בשעה שהצבור מתפללים, ולא לאחר קדיש תתקבל. ואיך יעשה? אם הם אומרים ברוך ה‘ לעולם אמן ואמן ידלג הוספה זו, ויתחיל בתפלת שמונ"ע. ואם לא אומרים את זה, עדיף שיתחיל את תפלתו קודם הציבור ויעצור קודם פרשת ציצית וימתין שם לענות לקדיש וברכו ואז ימשיך מויאמר עד סוף תפלת שמונ"ע. ואעפ“י שיפסיד קדיש שקודם תפלת שמונ“ע מ“מ ירויח בזה שיוכל לענות לקדיש תתקבל דעדיפא מיניה. וכ“ש בתפלת מנחה שיש לו שהות בלא ריצה בתפלתו להתחיל תפלת שמונ“ע קודם הצבור כדי שיגיע עם הש“צ לקדושה, ובכגון דא לא אמר ר“י שאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור. וגם אין לחוש לכך שהוא פורש מהצבור או מבזה אותם דמוכחא מילתא שהוא רוצה לענות לקדושה או לקדיש תתקבל. ומקרי מתפלל עם הצבור בין אם התחיל עמם ולא סיים עמם או איפכא וכן אם הקדים תפלתו לתפלת הצבור וגם לא הספיק לסיים עמהם. ואם כשמתחיל תפלתו ביחד עם הצבור יודע שלא יוכל להגיע עם הש“צ לקדושה, נראה לענ“ד שאסור לו מדינא להתחיל תפלתו ביחד עם הצבור אלא חייב להקדים תפלתו לתפלת הצבור, או להמתין עד שיתחיל ש“צ החזרה ויתפלל עמו מלה במלה. והנלענ“ד כתבתי והי“ת יצילני משגיאות.