שאלה: מה חשוב יותר, קדיש או לעבור לפני התיבה?
תשובה: כתב בשו"ת שיח יצחק סימן רל שמי שיודע להתפלל, יתפלל ויותר מועיל מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים. והתיר לאבל לירד לפני התיבה גם בימים שאין אומרים בהם תחנון, על פי מה שכתב בס' יש נוחלין שהמונע את האבל מלירד לפני התיבה בימים שאין אומרים בהם תחנון הרי הוא גוזל את המת. ומי שאינו יודע להתפלל כל התפלה, כתב בא"ז שיתפלל למנצח ובא לציון וכו'.
שאלה: האם יש חשיבות וזכות באמירת קדיש או בתפלה למי שמתאבל על שאר קרובים חוץ מאביו ואמו?
תשובה: דעת הא"ז שאין מקום לקדיש זה אלא על אב ואם בלבד, אבל לא בשאר קרובים. ואם אין בבית הכנסת אבל על אביו ואמו, אומר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם, בעד כל מתי ישראל. ויש מקומות שנהגו ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם כשאין אבלים על אביהם ואמם. ויש מקומות שאפילו יש אבלים על אביהם ואמם, אומרים שאר קרובים, אלא שעושים פשרה ביניהם שאין אומרים כל כך קדישים כמו האבלים על אב ואם (מהרי"ק שורש מ"ד /ל'/); והולכין בכל זה אחר המנהג, ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר.
שאלה: האם נכון למי שיש לו יארצייט לומר קדיש באופן בלעדי וכל האבלים האחרים שותקים ולא אומרים קדיש? והאם הוא קודם לכל האבלים האחרים שהם בתוך השבעה או בתוך השלושים? ומהו סדר העדיפויות לעבור לפני התיבה בביכנ"ס שיש שם מי שיש לו יארצייט ואבל בתוך שבעה, ואבל בתוך שלושים ואבל בתוך י“ב חדש.
תשובה: בדבר המנהג שנהגו באיזה קהילות שביום שמת בו אביו ואמו דופק הגבאי על העמוד ואומר "יארצייט" באופן שרק אותו אחד אומר קדיש ולא אחרים, יסודו במה שכתב הרמ“א בשו“ע יו“ד סימן שע“ו ס“ד בשם המהרי“ל וז“ל ”ונהגו שאם מגיע לאדם יום שמת בו אביו ואמו, שאומרים עליהם קדיש יתום לעולם, ומי שיודע להתפלל כל התפלה, מתפלל. ואם יש אבלים אחרים, שתוך שבעה לאבלם הם קודמים, ואין לו קדיש כלל. תוך שלשים, יש לו קדיש אחד. לאחר ל', כל הקדישים של אותו היום הם שלו. ומונין שבעה ול' מיום הקבורה, אע"פ שלא שמע האבל מיד“.
מדבריו משמע שכל הדיון היה בזמנם שהיה רק אחד אומר קדיש. לפיכך קבע שמי שהוא בתוך שבעה לו משפט קדימה והיא“צ נדחה מפניו כל היום. ואם יש שם אבל בתוך ל‘ יום נותנים ליא“צ רק אחד מהקדישים. ואם יש שם אבלים אחרים תוך יב“ח אזי כל הקדישים של אותו היום הם שלו. כל זה נכון לימיהם. אבל בימינו שכלם אומרים קדיש ביחד לענ“ד לא נכון להפסיק את כל האבלים מלומר קדיש על קרוביהם מפני היא“צ האחד שאומר קדיש. ואמנם אם זהו מנהג המקום יש לאבלים האחרים להתפלל בביכנ"ס אחר.
שאלה: האם האבל עובר לפני התיבה בשבת ויו"ט? בחנוכה, בפורים, בר"ח ובשאר ימי שמחה? והאם זה מנהג גרידא או שאיסור זה הוא מצד הדין ומדוע?
תשובה: כתב בא"ז בשם ר"י מקורבי"ל שהאבלים אומרים קדיש אפילו בשבת ויו"ט, אבל איתא בתשובת מהרי"ל שאף על פי שאין איסור בדבר, לא נהגו להתפלל בשבת וי"ט. ונפלאתי לראות שלא זו בלבד שאי אלו מהאשכנזים קבעו מנהג זה במוסרות כאיסור מחלט לאבל לעבור לפני התיבה בשבת ויו“ט אלא הוסיפו גם את חנכה ופורים בכלל הימים טובים.
ועיין מש"כ בשו"ת דברי יציב לרבי יקותיאל הלברשטאם בחלק יורה דעה סימן רלו באריכות שהביא את תשובת הגאון ר"י מקורביל דאין להקפיד כלל על האבל מלומר קדיש וכ"ש תפלה בשבתות ובימים טובים ובר"ח כמו שאומרים בחול, כי כך מועיל באלו הימים כמו בחול וכו'. וכך הוא מנהג הספרדים מן קדמת דנא. והשוה קדיש ותפלה אהדדי.
והוסיף שגם לפי מה שכתב בתשובות מהרי"ל סי' ל"ו בשם הר"מ שנהגו שלא להתפלל כל י"ב חודש בשבת ויו“ט, לא הזכיר כלל ר"ח ורק בסי' כ"ב כתב, והדין עם מהרי"ל שהורה שלא יעבור האבל לפני התיבה בבוקר בעת הלל כי הקהל בשמחה כמו שבת ויו"ט עיי"ש. ודן בשאלה אם מש“כ ”בבוקר בעת הלל“ הכוונה שרק הלל לא יתפלל לפני התיבה, או כל תפלת שחרית, והסיק שנראה לו שכל תפלת הבוקר לא יתפלל מחמת שהוא זמן שמחה שאומרים אז הלל, דאל"כ ל"ל למינקט כלל בבוקר והול"ל רק שלא יעבור לפני התיבה להלל. והביא ראיה מלשון תשובת מהרי"ל ”אבל אין לו להתפלל באותו בוקר שאומר בו הלל לפי שאז הקהל בשמחה“.
ולענ“ד נראה בפשיטות ממה שכתב הרמ“א ”בבוקר בעת הלל“ ללמד שהמנהג אינו אלא בעת הלל בלבד. וכן המנהג שמי שאינו אבל מחליף את האבל מיד קודם ההלל ורק אחרי ההלל אומר האבל קדיש תתקבל, וכמובן שגם מוסף לא מתפלל האבל לפי מנהג זה.
עוד הביא הרה"ג דברי יציב מש"כ מהר"מ מינץ סי' מ"ג, שהאבל יכול להתפלל ביום המילה בבוקר… ובמפורש כתב שהאבל מתפלל בחנוכה ופורים ור"ח וח"ה בערב…. ואמנם בבוקר בחנוכה ופורים ור"ח וח"ה כתב שנמנעים להתפלל כהמהרי“ל. וגו' נראה מדבריו שרק הלל אין להתפלל לפי שצריך לאומרה בשמחה, וכמ"ש גם מברכת שהחיינו שראוי לברך מתוך שמחה. אלא שמתוך מעשה רב שכתב על זה מ"מ זכורני וכו' נראה דהמנהג הפשוט שמתפלל האבל עד הלל אלא שהחזן מחליף אותו גם לחזרת הש"ץ של שחרית.
עוד הביא מש"כ בד"מ שם אחר שהביא תשובת בנימין זאב הנ"ל כתב, וכן נוהגין בזה"ז רק שאין מתפלל בר"ח ושבת ויו"ט … ואולם ברמ"א שם בסעיף ד' כתב אבל לא נהגו להתפלל בשבת ויו"ט אע"פ שאין איסור בדבר. ובגליון מהרש"א שם הביא מכנסת הגדולה סי' שצ"א דבר"ח חנוכה ופורים יתפלל עד הלל…
ובשו"ת מאיר נתיבים ח"א סי' פ' עמד בזה….., ועוד הביא מש"כ באליה רבה סי' תקפ"ב ס"ק כ"ב…. ובהגהות יד שאול ביו"ד סי' שע"ו הביא תשובת מהר"ם מינץ הנ"ל ומ"ש ממוהר"ר אברהם. וכתב שאנן לא נהיגינן כן רק מתפלל עד ישתבח ….. ומבואר בדבריו עוד טעם שלא יתפלל מחמת שמדה"ד מתוחה עליו. וי"ל דהוי כהיזק לרבים שיתפלל לפני התיבה עבורם, ולהך טעמא י"ל ג"כ דהוי דררא דאיסורא,…. ולפי הטעם דנחים המתים ונראה כמשוי להו רשעים, נראה שגם ערבית דר"ח לא התפללו. ובמהרי"ל ריש הל' שמחות בהג"ה, בק"ק פראנקפורט, אין אבל יורד לפני התיבה ביום שאומרים בו הלל אפילו למנחה שלפני אותו יום, וכן בער"ש אין מתפלל מנחה עיי"ש. וכנראה שהשוו ר"ח לגמרי לשבת ויו"ט, וזה א"ש להטעם דנראה דמשוי להו רשעים ודו"ק…..
הדרינן לדידן דאם יש לר"ח מעלה גדולה כ"כ דהוי כשבת, י"ל דלהכי נהגו בפרנקפורט שהאבל לא התפלל כבר ממנחה שלפניו, וכ"ש ערבית. ואפשר שזה לשני הטעמים בין לטעם דנחים בגיהנם ובין להטעם דשמחה, ומשום דמעלת ר"ח כשבת ויו"ט ודו"ק. ועכ"פ בר"ח בבוקר רבו המנהגים שאין מתפללין כל תפלת שחרית וכמ"ש ביד שאול, ולגבי מנחה וערבית נהרא ונהרא ופשטיה.
ומנהג הספרדים שהאבל מתפלל גם בשבת ויו"ט וגם בימי שמחה ולא הלכו בזה אחרי הפוסקים והמנהגים של האשכנזים שבכל אתר ואתר. וכן אומרים השכבה לנפטרים בשבת ויו"ט וזוכרים אותם בכל שבת ושבת ולא כמו האשכנזים שיש להם ימים מיוחדים של "יזכור" לנפטריהם. וכל האבלים אומרים קדיש כאחד ולא זה בכה וזה בכה, ולא נמנעים מלומר קדיש משום האחד שיש לו יארצייט, וגם לא מקפידים שהאבל יעבור לפני התיבה, ואפילו לא פעם אחת תוך שנתו, ובעיקר שיאמר קדיש על קרוביו. וכל קהילה תנהג כמנהגה.