המשנה במגילה יט. "בן עיר (שקורא בארבעה עשר) שהלך לכרך (שקורא בחמשה עשר) ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו (בן עיר בארבעה עשר, בן כרך בחמשה עשר) ואם לאו קורא עמהן".
ובגמ' שם "אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר (שקורא כמקומו בארבעה עשר) אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר קורא עמהן (בחמישה עשר). אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות מכדי כתיב היהודים הפרזים למה לי למיכתב הישבים בערי הפרזות הא קמשמע לן דפרוז בן יומו נקרא פרוז.
אשכחן פרוז. מוקף מנא לן? סברא הוא, מדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי מוקף.
ואמר רבא בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן מאי טעמא האי כבני העיר בעי למקרי ורבנן הוא דאקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין הני מילי כי איתיה בדוכתיה אבל כי איתיה בעיר כבני עיר בעי למקרי איתיביה אביי בן כרך שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא כמקומו. בן כרך סלקא דעתך? באם עתיד לחזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר ולאו תרוצי מתרצת. תני קורא עמהן". עכ"ל הגמרא.
פירש"י לא שנו – דבן כרך (שקורא בחמשה עשר) שהלך לעיר (שקורין בארבעה עשר) ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה עשר ולא בארבעה עשר.
אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר – אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר, הוא דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי ארבעה עשר, אף על פי שעודנו שם, הואיל וביום לא יהיה שם – אין זה אפילו פרוז בן יומו.
אבל אין עתיד – לצאת משם בלילה, דהשתא הוי פרוז לאותו יום אף על פי שעתיד לחזור למחר, ליום אחד נקרא פרוז, וקורא עמהן בין בלילי ארבעה עשר בין בארבעה עשר,
והוא הדין לבן עיר (שקורין בארבעה עשר) שהלך לכרך (שקורין בחמשה עשר), אם עתיד לחזור בלילי חמשה עשר, שלא יהא שם ביום חמשה עשר – לא הוי מוקף ליומו, וקורא בארבעה עשר כחובת מקומו ואף על פי שהוא בכרך, אבל אין עתיד לחזור בלילי חמשה עשר – אין צריך לקרותה בארבעה עשר, וממתין וקורא עמהן, אף על פי שסופו לחזור לאחר זמן.
ופירש המשנה ברורה שם סקי"ב "בן עיר שהלך לכרך וכו' – סעיף זה הוא לשון הרמב"ם ומפני שרבים מתקשים בסעיף הזה מוכרח אני להרחיב הדבור קצת ונבארו כפי מה שפירשוהו המגיד והכסף משנה וכן משמע מהגר"א. וצריכין אנו לידע שלשה דברים :
דאם הוא שייך לערי הפרזות אפילו יום אחד קרוי פרוז וקורא בי"ד וכן אם הוא שייך למוקפין אפילו יום אחד קרוי מוקף וקורא בט"ו.
זמן קריאה הוא העיקר ביום וכיון שהיה בערי הפרזות בהתחלת היום י"ד קורא בי"ד וכן כהאי גוונא לענין מוקפין ביום ט"ו.
זמן קריאה שכותב המחבר היינו זמן קריאת המקום שהוא בו עתה לא זמן שיצא משם.
ועתה נבאר את הסעיף כסדר בכל פרט בפני עצמו. בן עיר (שקורין בארבעה עשר) שהלך לכרך (שקורין בחמשה עשר), אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ר"ל בזמן קריאה של ט"ו דהיינו משהאיר היום לא יהיה שם כי יחזור משם קודם אור היום אף שלבסוף רואה שהוא מוכרח להתעכב שם גם על יום ט"ו מ"מ אינו נקרא בשם מוקף וקורא ביום י"ד בהיותו בכרך. אבל אם בעת נסיעתו לא היה בדעתו לחזור מן הכרך אלא לאחר זמן הקריאה דהיינו בבקר של ט"ו שאז כבר הוא זמן הקריאה אז חל עליו שם מוקף וקורא עמהן ביום ט"ו ואפילו אם אח"כ חזר לעירו ביום ט"ו קורא שם אם לא קרא מתחלה בכרך.
ועתה נבאר הסעיף לענין אופן השני דהיינו בן כרך (שקורין בחמשה עשר), שהלך לעיר (שקורין בארבעה עשר) אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה דהיינו שיחזור משם בליל י"ד קודם שיאיר היום דהוא זמן קריאה ואף שלבסוף היה שנתעכב ולא חזר קוראו כמקומו דהיינו ביום ט"ו אבל אם לא היה בדעתו בעת נסיעתו לחזור משם רק לאחר זמן קריאה דהוא ביום י"ד בבוקר חל עליו חובת הקריאה של העיר וזה שאמר המחבר קורא עם אנשי המקום אשר הוא שם [וע"כ אף שחזר באותו יום ובא לכרך צריך לקרוא באותו יום י"ד דהוא נקרא פרוז בן יומו] וכתב הט"ז דכ"ז דוקא אם היה שם בעיר בתחלת היום אבל אם חזר למקומו שהוא כרך קודם היום לא מועיל מה שחשב מתחלה להיות בעיר בעת קריאת העיר".