אדם שעומד באמצע תפלת שמונ"ע ויש לו שאלה הלכתית הנוגעת לתפלתו. האם מותר לו להפסיק ולשאול שאלת רב?
הגאון רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יבי"א ח"ח סי' ו' אות ח' הביא את תשובת רבי ישראל ששון בשו"ת כנסת ישראל באחד ששכח לקרוא ק"ש ונזכר בתוך תפלת שמונ"ע, אם רשאי להפסיק ולקרוא ק"ש שהיא מדאורייתא, אם עד שיסיים שמונ"ע יעבור זמן ק"ש, והשיב עפ"י מש"כ בתשובת הרדב"ז ח"א סי' רצ"ג בכהן העומד בתפלת שמונ"ע אם פוסק לעלות לדוכן לברכת כהנים והשיב דכיון שברכת כהנים היא מ"ע דאורייתא מסתברא דאתי עשה של תורה ודחי לאיסור הפסקה, ופוסק ומברך ואח"כ יחזור למקומו ויתפלל, וכו'. ועפי"ז פסק בעל כנסת ישראל דה"ה בנד"ד שפוסק לק"ש שהיא מדאורייתא.
ודן הרה"ג יבי"א בנידון הרדב"ז אם רשאי הכהן גם לברך אקב"ו וכו' כיון שהברכה אינה אלא מדרבנן, ונ"מ גם לענין קר"ש שלדעת רוב הפוסקים ומרן רק פסוק ראשון הוא מן התורה, א"כ י"ל שלא יפסיק אלא לפסוק ראשון בלבד, ופסק עפ"י מה שפסק הרשב"א בתשובה סי' ש"כ שבשעה שתיקנו חכמים קריאת שלש הפרשיות תיקנו לאומרם יחד, ולכן אף בספק אם קרא ק"ש פוסק לכל ג' הפרשיות.
והן אמת שעיקר סמיכת מהר"י ששון היא על תשובת הרדב"ז, וכמה אחרונים כתבו לפקפק על תשובת הרדב"ז בזה, וס"ל שאפילו בשביל מצוה דאורייתא אין להפסיק באמצע תפלת שמנה עשרה, כיון שאפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפשר ג"כ שהעמידו חכמים דבריהם במקום מצוה בשב ואל תעשה. וכן פסקו האליה רבה, והמאמר מרדכי, והגאון יעב"ץ, והרב מאורי אור שלא כהרדב"ז. ובשו"ת עמק הלכה ועוד אחרונים העמידו דברי הרדב"ז באופן שהמתפלל נמצא בסוף ברכת מודים, והבטחתו שהוא נושא כפיו ואח"כ חוזר לתפלתו.
ולא בדבור בלבד הוא דאסור אלא אפי' לזוז ממקומו אסרו באמצע דתפלת שמונ"ע שכן מפורש בשו"ע הרב סי' צ"ב ס"ב שדן במי שעומד בקר"ש וברכותיה והוא מתאוה כל כך בענין שיש בו משום בל תשקצו כשמעמיד עצמו, דשרי להפסיק בין לקטנים בין לגדולים. "אבל לא באמצע תפלת י"ח שלא התירו להפסיק באמצע תפלת י"ח אלא משום חשש סכנות נפשות בלבד וכמו שיתבאר בסימן ק"ד וקל וחומר משום איסור בל תשקצו שאינו אלא מדברי סופרים".
ונפלאתי על דבריו שפסק שלא התירו להפסיק באמצע תפלת שמונ"ע לקטנים או לגדולים. שהרי ברגע שהוא מאוד זקוק לצאת אם יאסר עליו, לעתים לא יצליח להעמיד את עצמו ויעשה במכנסיו ואז בעל כרחו יצטרך להפסיק.
וכן פסק בקיצור שולחן ערוך סי"ח סט"ז "ואולם אם מתחלה לא הרגיש כלל ואחר כך באמצע תפלת שמונה עשרה הרגיש, שהוא צריך לצרכיו בין לגדולים בין לקטנים יעצור את עצמו עד שיגמור השמונה עשרה ולא יפסיק, אפילו אם ההרגשה היא גדולה, מכל מקום, יעצור את עצמו כל זמן שיכול, ולא יפסיק לצאת באמצע שמונה עשרה עד לאחר שסיים המברך את עמו ישראל בשלום".
ובאמת דבריהם תמוהים דהא איתא בהדיא בברכות כג. "תנו רבנן הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאינו יכול לשהות בעצמו אבל אם יכול לשהות בעצמו תפלתו תפלה ועד כמה אמר רב ששת עד פרסה"
וכן מפורש בדעת מרן בשו"ע סי' ק"ד ורק במקום שהוא צורך תפלה באופן שהשתין תינוק בפניו התיר הרמ"א נגד דעת מרן בסי' צ' סעיך ז"ך ללכת ממקומו למקום אחר מחשש שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש. כיו"ב בנחש כרוך על עקבו בסי' ק"ד ס"ג התיר הרמ"א נגד דעת מרן לזוז ממקומו כדי שיפול ממנו הנחש. והטעם לכך כתב הב"י בשם הר"י "שלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה", ועי"ש בבאה"ט סק"ג. מאידך הביא המ"ב סק"ח מש"כ בשם הב"ח שיש לגעור בחזנים שעוקרין ממקומם בביה"כ כשמגיעים למלים "ואנחנו כורעים".
וכל זה אינו אלא לענין להעתיק מקומו באמצע שמונ"ע אבל לענין דיבור אסור לענות אפי' לדברים שבקדושה כגון לקדיש וקדושה וברכו, ולא התירו אלא לשתוק ולכוין. וכן אם קראוהו לעלות לתורה אינו פוסק. ולא התיר הרדב"ז והכנסת ישראל להפסיק בדיבור אלא היכא דאיכא מצות עשה מדאורייתא, או אם אחד ממלכי עכו"ם שואל בשלומו דאיכא חשש סכנת נפשות שמותר להשיב לו שלום, הא לאו הכי אין שום היתר להפסיק בדיבור.
עוד ראיתי מה שפסק המ"ב בסי' צ' סקפ"ד וז"ל "ואם תינוק טינף צואה בבה"כ באמצע תפלה ואחרים עומדים שם ומתפללים ואינם יודעים מזה, אם א"א בענין אחר להודיעם אלא בדבור מותר להפסיק בדבור להצילם מאיסור דאורייתא דמוטב שיעשה הוא איסור קל דהיינו איסור דרבנן להפסיק בתפלה משיעשו אחרים איסור דאורייתא להתפלל במקום מטונף" עכ"ל. אבל בערוך השולחן סי' צ' סל"א כתב "ויש מי שמתיר בצואה להפסיק בדיבור ולא נ"ל אלא יצא למקום אחר וירמז לכל הצבור שיצאו או יפנו הצואה וימתינו עד שתכלה הריח".
מכל האמור נראה לענ"ד בפשיטות שאסור להפסיק באמצע שמונ"ע בדיבור אלא משום פקוח נפש וכן לדעת הרדב"ז וכנסת ישראל היכא דמדחי מצות עשה דאורייתא, אבל אם יש לו שאלה קריטית השייכת לגוף התפלה כגון אם היום ר"ח וצ"ל יעלה ויבוא באופן שאם ידלג עליו יצטרך לחזור ולהתפלל ישאל ברמיזה ובשום אופן לא יפסיק בדיבור בענייני התפלה כיון דנוסח תפלה דרבנן. וכן אם נתקע באמצע תפלתו ואין בידו סידור או שאינו יכול להעמיד את עצמו בשום אופן יכול ללכת להביא סידור או לעשות צרכיו במהירות ולשוב לתפלתו.