חקירה: יחיד המתפלל לאט מהציבור האם עדיף שיתפלל בלחש עם הציבור או שיתפלל עם הש"ץ בחזרת הש"צ? אם יתפלל עם הצבור יפסיד לענות כל הדברים שבקדושה שהם קדיש וקדושה וברכו, וגם אמן דברכות. ואם יתחיל תפלתו לפני או אחרי הציבור יצליח לענות לקדושה ויצליח להתפלל ביחד עם הש"צ בקצת מתפלתו, וגם יצליח להתפלל עם חלק מהצבור שעדין מתפללים. מה עדיף?
תשובה: איתא במס' ברכות כא: "אמר רב הונא הנכנס לביהכנ"ס ומצא ציבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. ריב"ל אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל. במאי קמפלגי? מר סבר יחיד אומר קדושה ומ"ס אין יחיד אומר קדושה". ומסקנת הגמ' שאין יחיד אומר קדושה וממילא צריך שיוכל להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה.
העולה מהאמור שענית קדושה עם הציבור חשובה יותר מתפלת לחש באופן חלקי יחד עם הציבור. והטעם כי הש"צ מתחיל בחזרת הש"צ באופן שהמתפלל לא יצליח לגמור את תפלתו קודם שיגיע ש"צ לקדושה. וכשם שמי שבא באמצע התפלה ולא יוכל להתחיל ולגמור עד שיגיע ש"צ לקדושה לא יתחיל, ה"ה לזה שמתחיל תפלת לחש שלו עם הצבור שצריך גם הוא לעשות את אותו החשבון, ולא יתפלל תפלת לחש עם הציבור אם יודע שלא יגמור עד שלא יגיע ש"צ לקדושה, אלא יתפלל ביחד עם הש"צ בחזרת הש"צ.
אלא שלכאורה לא משמע כן בפשיטות מלשון הגמ'. דהא בין לר' הונא, ובין לריב"ל אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או למודים מר כדאית ליה ומר כדאית ליה עדיף שיתפלל בלחש עם הציבור, ולא ביחד עם הש"צ בחזרת הש"צ. ואע"פ שלא התחיל עמם ביחד. דאי לא תימא הכי אמאי קא אמרי "אם יכול וגו‘ יתפלל"? למה לו בכלל להשתדל להתפלל בחפזון כדי לענות לקדושה או למודים, ולמה שלא נאמר לו שבין כה וכה ימתין עד שיתחיל הש"צ חזרתו ויתפלל עמו ביחד? אלא ודאי שלכתחילה עדיף שיתפלל ביחד עם הציבור כאשר הם מתפללים. ויש להבין מדוע?
נראה לעניות דעתי שהגמרא מסתפקת אם המתפלל עם הש"צ בלחש בחזרת הש"צ חשיב כמתפלל עם הצבור. ולכן עדיף שיתפלל ביחד עם כל הציבור בלחש. ולענין דברים שבקדושה, אם לא הגיע עם הש"צ לקדושה יש לו לשתוק ולכוין לקדושה. אבל אם ברור לו שלא יספיק עדיף שלא יתפלל עמם תפלת לחש אלא ימתין עד לאחר שיגמרו ואז יתפלל ביחד עם הש“צ, כיון דגם אז היא עת רצון כפי שפי' לעיל, וכ“ש למ“ד שעיקר התפלה בציבור היא זו של הש"צ בחזרת הש"צ. כנלענ"ד