יש לחקור במי שאם יתפלל בשעה שכל הציבור מתפללים בלחש לא יצליח לסיים תפלתו קודם שיגיע ש"צ לקדושה, האם נכון עבורו להתחיל להתפלל שמונ"ע של מנחה קודם שמתחיל הש"צ קדיש שקודם שמונ“ע ובכך יוכל לומר קדושה עם הציבור. וגם ירויח שיוכל לענות לכל האמנים של הברכות, או לפחות לרובם. האם ראוי להתחיל תפלתו קודם קדיש של הש"צ או עדיף שישמע קדיש ויתחיל תפלתו ביחד עם הש"צ וכשיגיע ש"צ לקדושה ישתוק ויכווין?
במסכת ברכות כא: מצינו מחלוקת בין רב הונא לריב"ל בענין הנכנס לביהכנ"ס ומצא צבור שמתפללין ומסקנת הגמ' שם "ודכולי עלמא מיהת מיפסק לא פסיק (לקדושה, בתוך תפלת לחש שלו). איבעיא להו מהו שיפסיק ליהא שמו הגדול מבורך? כי אתא רב דימי אמר, ר' יהודה ור' שמעון תלמידי דר' יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ מיהא שמו הגדול מבורך, שאפי' עוסק במעשה מרכבה פוסק. ולית הלכתא כוותיה" עכ"ל הגמ'.
הרי מוכח בעליל שלקדושה לית מאן דפליג שאינו מפסיק ואילו לקדיש יש מחלוקת אי פסיק אי לא פסיק. ומ"מ כיון שלהלכה גם לאיש“ר לא מפסיק, דינם שווה.
ואיך ראוי לנהוג הלכה למעשה בכל אחת מהתפלות בנפרד? נראה לענ"ד שבמנחה עדיף שיתחיל את תפלתו בשעה שהש"צ מתחיל אשרי יושבי ביתך או אפילו קודם לכן, וכשישמע קדיש ישתוק ויכוין באמירת איש"ר. וזה עדיף משישתוק ויכוין לקדושה, מכיון שיש רק קדושה אחת ואילו קדיש יש יותר מקדיש אחד שיכול לענות עליו. זאת ועוד, שהרי להלכה דינו כדין הבא מאוחר לביהכנ"ס שימתין עד שיתחיל הש"ץ חזרת הש"ץ ויענה לקדושה. מלבד זה שבכך יוכל לענות גם את האמנים של הברכות. אבל אם יתחיל תפלת לחש ביחד עם הציבור יפסיד קדושה ואמנים.
ובתפלת שחרית עדיף שיתחיל תפלת יוצר וימתין באחד מבין הפרקים כגון יוצר המאורות, או והיה אם שמע, או כימי השמים על הארץ ויענה לקדיש וברכו ביחד עם הציבור. וימשיך את תפלתו עד סוף תפלת שמונה עשרה באופן שיוכל לענות לקדושה וירויח גם את האמנים של ברכות הש"צ בחזרתו. ואם יוכל להספיק להגיע עם הש"צ לפחות לקדושה דיוצר שמיושב, עדיף שיתחיל תפלת יוצר ביחד עם הציבור, ואם לא הגיע עם הציבור לתפלת לחש ימתין מלהתפלל תפלת לחש, ויתחיל תפלתו יחד עם הש"צ. והוא הדין אם התחיל תפלתו לאחר שהתחילו הציבור תפלת יוצר יתחיל תפלתו מתחילת יוצר ויתפלל יחד עם הש"צ בחזרת הש"צ.
ובתפלת ערבית יתחיל תפלתו קודם הציבור באופן שיגיע עד "ויאמר" של פרשת ציצית, וימתין שם לשליח ציבור שיתחיל התפלה ויענה לקדיש וברכו, וימשיך בתפלתו מפרשת ציצית עד סוף תפלת שמונה עשרה. ואז יוכל לענות לקדיש תתקבל וברכו שקודם "עלינו לשבח". ואין לומר שבעשותו כן אינו מתפלל ביחד עם הציבור שהרי הוא מסיים ביחד עם הציבור רק לא מתחיל ביחד אתם. ואם בא מאוחר אחרי שהציבור התחילו תפלת ערבית יתחיל להתפלל מיד תפלת לחש קודם הציבור, באופן שיספיק לסיים את תפלתו ביחד עם הציבור, ואחרי עלינו לשבח יקרא את ברכות קריאת שמע עד שומר את עמו ישראל לעד, אמן.
ואם הוא מהיר בתפלתו שבלחש ויצליח להתפלל ביחד עם הציבור, עדיף שימתין מלהתפלל את ברכות ק"ש עד אחרי "עלינו" ויתחיל תפלת שמונ"ע ביחד עם הציבור. וזה עדיף מאשר יתחיל להתפלל מתחילת התפלה וירוץ כסוס כפרד להגיע למקום שהציבור עומד באופן שעגלתו תתהפך על פיה, ואחרי עלינו לשבח יקרא את ברכות קריאת שמע בנחת עד שומר את עמו ישראל לעד, אמן.
סמך לשיטתי נובע לא רק משום שישנם יותר קדישים מאשר קדושה אחת אלא משום שישנה מחלוקת אם הרהור כדבור דמי או לאו כדבור דמי. ואם שומע כעונה או לאו. ממילא אם כדבור דמי הרי אם הוא באמצע תפלת שמונ"ע והצבור עומדים בקדושה והוא שותק ומכוין, הרי זה נחשב הפסק בתפלתו, בפרט אם שומע כעונה. ראיה לכך שכן פסק השו"ע בדין הבא מאוחר לביהכנ"ס שאם יכול להספיק להתחיל ולסיים תפלתו קודם שיגיע ש"צ לקדושה יתחיל ואם לאו לא יתחיל. והשאלה היא למה שלא יתחיל, וכשיגיע ש"צ לקדושה ישתוק ויכווין? אלא בוודאי שאין זה ראוי מהטעמים שכתבתי. ובפרט שהוא ירויח בנוסף לכך לענות לקדיש שאחרי התפלה, וגם ירוויח לענות אמן על ברכות הש"צ בחזרת הש"צ. והנלע"ד כתבתי, וכן אני נוהג הלכה למעשה, והי"ת יצילני משגיאות אמן.