שאלה: האם מותר לקרוא תהלים עבור חולה בעת צרה בלילה? והאם מותר לקרוא אחר חצות ומהו טעם האיסור?
תשובה: טעמו של דבר הובא בזוהר כרך א‘ פרשת לך לך דף צב: "דתלת שעתי קמייתא דליליא כל דינין דלתתא מתערין ואזלין ושאטין בעלמא. בפלגות ליליא ממש קודשא בריך הוא אתער בגנתא דעדן, ודינין דלתתא לא משתכחן, וכל נימוסין דלעילא בליליא לא אשתכחו אלא בפלגות ליליא ממש. מנלן מאברהם דכתיב ויחלק עליהם לילה, במצרים ויהי בחצי הלילה ובאתרין סגיאין באורייתא הכי אשתכח, ודוד הוה ידע, ומנא הוה ידע אלא הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי תליא ועל דא קאים בההיא שעתא ואמר שירתא ולהכי קריה לקודשא בריך הוא חצות לילה ממש אקום להודות לך וגו' דהא כל דינין תליין מהכא ודינין דמלכותא מהכא משתכחין וההיא שעתא אתקטיר בה דוד וקם ואמר שירתא“. ועוד שם ”אנא שמענא דהא לילה דינא דמלכותא איהו ובכל אתר דינא הוא והאי דקאמר חצות בגין דינקא בתרי גווני, בדינא וחסד. וודאי פלגותא קדמיתא דינא הוא דהא פלגותא אחרא נהירו אנפהא בסטרא דחסד ועל דא חצות לילה כתיב ודאי“.
וכן בזוהר כרך א' פרשת ויחי דף רלא :“פתח ר' חזקיה ואמר והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה אלין אבני יקרין עלאין דאתקרון אבני המקום כמה דאת אמר ויקח מאבני המקום והא אוקמוה. והאבנים על שמות בני ישראל כמה דאית י"ב שבטים לתתא הכי נמי לעילא תריסר שבטין ואינון תריסר אבנין יקירין וכתיב ששם עלו שבטים שבטי יה דא רזא עדות לישראל דא ישראל רזא דלעילא וכלהו להודות לשם יי' ועל דא והאבנים על שמות בני ישראל תהיינה, וכמה דאית י"ב שעי ביממא הכי אית י"ב שעי בליליא, ביומא לעילא בליליא לתתא כלא דא לקבל דא הני י"ב שעי דבליליא מתפלגי לתלת פלגאן וכמה ממני תריסין קיימי תחותייהו דרגין על דרגין כלהו ממנן בליליא ונטלי טרפא בקדמיתא וכדין כד אתפליג ליליא קיימין תרין סדרין מסטרא דא ותרין סדרין מסטרא אחרא ורוחא עלאה נפק בינייהו וכדין כל אינון אילנין דבגנתא דעדן כלהו פתחי שירתא וקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן הדא הוא דכתיב אז ירננו עצי היער מלפני יי' כי בא לשפוט את הארץ כמה דכתיב ושפט בצדק דלים בגין דמשפט עאל בינייהו ואתמליא מנה ג"ע ורוחא דצפון אתער בעלמא וחדוה אשתכח ונשיב ההוא רוחא באינון בוסמין וסלקן ריחין לעילא ומתעטרין צדיקייא בעטרייהו ומתהנן מגו זיוא דאסתפקלריא דנהרא, זכאין אינון צדיקייא דזכאן לההוא נהורא עלאה וההוא נהורא דאספקלריאה דנהרא נהיר לכל סטרין וכל חד וחד מאלין צדיקייא נטיל לחולקיה כדקא חזי ליה והוה נטיל כל חד וחד כפום עובדוי דעבד בהאי עלמא“.
ועוד מקורות רבים בזהר המורים שקודם חצות ממונים עליו ממני תריסין שהם הסיטרא אחרא, דנטלי טרפא בקדמיתא. ואמנם היכא שאין החיצוניים שולטים כגון בליל שישי ובלילי שבתות אה"נ דשרי וכן נהגנו בישיבת פורת יוסף בירושלים בכל לילות שישי שהיינו עושים בהם "משמר" היינו קוראים שם שנים מקרא ואחד תרגום. וטעם הדבר נראה שכאשר לומד קודם חצות נותן כח לממונים באותה שעה שהם החיצוניים, ולכן יש להזהר מאוד בזה.
ואמנם בשער המצוות וכן בנגיד ומצוה כ' הטעם לפי שהמקרא הוא בבבחינת עשיה וגם הלילה היא בחי' עשיה. וכל עשיה הוא דינין ואין לעורר הדינין.
וכן כ' בס' פתח הדביר או"ח סי' רל"ה סק"א וסי' רל"ז אות א' בשם הרב המקובל מוהרי"ע קאפיל "דאין לומר שום תהלים או תמניא (דהיינו מזמור קי"ט דקאי בתמניא אפי) אפי קודם ערבית".
וכ"כ הבאה"ט באו"ח סי' רל"ח סק"ב בשם האריז"ל שאין לקרוא מקרא בלילה. ושכן כתב הברכי יוסף סי' א' סקי"ג ובסי' רל"ח סק"ב שעל דרך חכמי האמת אין לקרוא מקרא בלילה זולת באור ששי לפי שהוא מכין לשבת והרחמים מתגברים. והוכיח כן מהילקוט פ' כי תשא "מנין היה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה? בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא יודע שהוא יום ובשעה שהוא מלמדו משנה יודע שהוא לילה .ובס' ארצות החיים סי' א' סקל"ו הסתייע מהמדרש הנז' והביא סיוע עוד מהפרקי דר"א פמ"ו ומהתד"א פ"ב דאיתא "יום ליום יביע אומר זה תנ"ך ולילה ללילה יחוה דעת אילו המשניות". וכן חיזק ראיה זו החיד"א בספרו יוסף אומץ סי' נ"ד.
ובספר חיים שאל להחיד"א ז"ל ח"ב סי' כ"ה כתב דלהאר"י אין קורין מקרא בלילה אפי' אחר חצות. ולכאורה קשה שהרי מפורש בזהר שדוד המלך קם בחצות להודות לה' בקריאת תהלים. ויראה לענ"ד דמכח קושיא זו העיר שם החיד"א שאולי אין תהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל. ואין ולאו ורפיא בידיה. וכן כתב מפורש יותר בספרו יוסף אומץ סי' נ"ד בשם מקובל מופלא בדורו "דאמר מר כי אין למוד התהלים בכלל אזהרת רבינו האר"י ז"ל ויכול לקרות תהלים באשמורת". והוסיף מדיליה סמך לזה מב"ר פ' ס"ח דיעקב אבינו ע"ה היה קורא תהלים בלילה, ודוד המע"ה ייסד רוב תהלותיו בראש אשמורות. ומסקנת דבריו שהרוצה לקרוא תהלים באשמורת יש לו על מי לסמוך אבל כ' "אני בעצמי ירא אנכי ואין אני קורא תהלים בלילה. והטעם כי רבינו האריז"ל סתם וכתב דאין לקרות מקרא בלילה קא פסיק ותני מקרא ותהלים בכלל".
הנה מדבריו נראה לכאורה שכל האיסור נובע מציוויו של האריז"ל, ומשמע שכל ההוכחות מהילקוט ומפרקי דר"א ומתנא דבי אליהו אינם אלא רמזים בעלמא. והיה נראה לכאורה מראשית דבריו שכ' שאולי תהלים אינם בכלל האיסור דלא שנא קודם חצות או אחר חצות. אלא שכיון שבס' חיים שאל נסתפק בענין תהלים, ובס' יוסף אומץ פירש ספקו דמיירי בהיתר לקרות אחר חצות בדוקא, מוכח שקודם חצות לכו"ע אסור. ואפי' לצד הקולא לא כלל האריז"ל באיסורו אלא תהלים בלבד ומהטעם דלעיל שכן דהמע"ה עצמו אמר "חצות לילה אקום להודות לך" והיינו בקריאת תהלים. ומינה שקודם חצות אסור. ובפרט אחר שפירש מסקנתו לכלול גם תהלים ואפי' אחר חצות שאין להקל בזה לפחות קודם חצות.
ולכן תמהתי על מסקנתו של הציץ אליעזר בח"ח סי' ב' שהביא את דברי החיד"א וכ' עליהם "ומדלא סובר החיד"א לחלק בזה בין קודם חצות לבין אחר חצות א"כ יש להתיר בין קודם חצות ובין לאחר חצות". ודבריו תמוהים שהרי מפורש כ' החיד"א מלת "באשמורת "ואם כדבריו היה צריך לכתוב מלת בלילה. אלא ודאי שאין היתר אלא אחר חצות בדוקא.
ועוד שהחיד"א כלפי עצמו כתב בבירור שדעת האר"י היא שאין לקרוא תהלים בלילה ואפי' אחר חצות וז"ל: "אני בעצמי ירא אנכי ואין אני קורא תהלים בלילה. והטעם כי רבינו האריז"ל סתם וכתב דאין לקרות מקרא בלילה קא פסיק ותני מקרא ותהלים בכלל". ואיך הסיק מדבריו הציץ אליעזר בלשונו "ורק לעצמו הוא מחמיר ובא, שלא לקרוא תהלים בלילה בחששו דאולי כונת האר"י ז"ל לכלול בכלל האזהרה גם תהלים".
וביותר תמוהים דבריו במה שהביא את מ"ש בן איש חי שנה א' פ' פקודי אות ז' ושו"ת ישכיל עבדי ח"ד בקו"א חאו"ח סי' ב' דס"ל לסמוך על אותו מקובל להתיר קריאת תהלים אחר חצות דוקא. ודחה דבריהם בזה"ל: אבל מהחיד"א ז"ל נשמע דלא ס"ל לחלק בזה וכנ"ל". ודבריו קשים מנשוא משום שאף אמנם שמל' החיד"א במקום שהיה מסופק משמע לכאורה כדבריו, מ"מ תפס את הסתום והספק כעיקר ודחה את המפורש כתפל.
ועוד תמהתי על המשך דבריו שהביא את דברי רבי יוסף חיים בספרו שו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח סי' ב' דלאחר שהביא מ"ש החיד"א בחיים שאל והסיק מהם: "הנה כי כן אנחנו נזהרים בזה שלא ללמוד תהלים קודם עלות השחר. מיהו אם אנחנו רואים אנשים אומרים תהלים באשמורת אין אנחנו מוחין בידם לבטלם, ורק הבא לשאול נאמר לו שלא ילמוד תהלים". וכ' עליו שזה היפך מש"כ החיד"א ביוסף אומץ "שכ' בהדיא שהבא לשאול אותו הוא עונה לו שיש לו על מה לסמוך לקרוא תהלים". וזה תמוה כי בלשונו של הרב חיד"א "ועתה אמת אגיד כי לקורא תהלים באשמורת ושואלני אני אומר שיש לו סמך". וע"ז סמך הרב פעלים במה שכ' "אין אנחנו מוחין בידם לבטלם", ומי הוא זה אשר לא יבחין בין דברי החיד"א שמדבר לאדם שכבר קורא שהוא ל' דיעבד ואומר לו שיש לו סמך, לבין מסקנת הציץ אליעזר מאותן מלים להשיב לשואל לכתחילה "לקרוא תהלים". ועוד שאפי' החיד"א שאמר לשואלו שיש לו סמך אינו אלא "באשמורת" ולא קודם חצות, כפי שהסיק מדבריו הציץ אליעזר.
ונפלאתי גם על הרה"ג עובדיה יוסף בספרו יביע אומר ח"ו חאו"ח סי' ל' במחילת כבוודו שלא דק בזה. שכן באות ו' שם העיר על דברי השו"ת רב פעלים דלעיל וכ' עליו "והנה החמיר קצת יותר ממרן החיד"א, כי החיד"א היה משיב לשואלו דבר שיש לו סמך לקרוא תהלים בלילה, ואילו הגרי"ח היה מיעץ שלא לקרוא אלא יעסוק בתורה שבע"פ". ולענ"ד נראה בפשיטות מדברי הרה"ג חיד"א שתשובתו היתה בלשון דיעבד כדלעיל, שהרי הוא מדבר לזה הקורא כבר, מה שאין כן אם בא לשאול לכתחילה אם טוב לקרות או לא, נראה שהיה משיב לו כפי שפסק מפורש בספרו יוסף אומץ לאסור לכתחילה, והם הם הדברים שכ' הרה"ג רב פעלים זצ"ל.
והרה"ג אליעזר וולדנברג בספרו ציץ אליעזר הביא את מ"ש השדה חמד. ובלשונו" :יש מי שרצה לומר דכל עיקר דקפדינן על דרך האמת אינו אלא על מקרא חמשה חומשי תורה שזה נקרא מקרא סתם אבל לומר מקרא תהלים ליכא קפידא כיון שהן שירות ותשבחות" ואח"כ מביא השדה חמד דברי החיד"א ביוסף אומץ שכ' דסתם אמרו מקרא א"כ גם מקרא תהלים בכלל אך כותב "דמ"מ אם קריאת התהלים הוא לסגל ולתקן איזה עוון אשר חטא שבכלל התיקון הוא ללמוד כך וכך מזמורי תהלים נראה דשפיר דמי".
ובאמת קשה לי על מ"ש "יש מי שרצה לומר דכל עיקר דקפדינן על דרך האמת אינו אלא על מקרא חמשה חומשי תורה שזה נקרא מקרא סתם אבל לומר מקרא תהלים ליכא קפידא כיון שהן שירות ותשבחות", שדבריו סותרים זל"ז. דא"ת שעל דרך האמת לא קפדינן אלא אחמשה חומשי תורה, ממילא כל יתר ספרי התנ"ך שווים הם להיתרא, ומה ענין היתרו לתהלים באופן פרטי כיון שמזמוריו הן שירות ותשבחות? וא"ת שרק תהלים הותר כיון שמזמוריו שירות ותשבחות, מדוע כתב בראשית דבריו דלא קפדינן על דרך האמת אלא אחמשה חומשי תורה, והרי כל יתר התנ"ך שאינו שירות ותשבחות בכלל האיסור? ועוד קשה מנא ליה לחלק בין שירות ותשבחות לסתם מקרא? והרי דהמע"ה עצמו אמר על אותן שירות ותשבחות "חצות לילה אקום להודות לך" ולא קודם חצות, וכן הוא בהדיא בזהר דלעיל?
וכ' עליו הציץ אליעזר וז"ל: "ממוצא דברי השדה חמד למדנו דראשית יש מקום לומר שבכלל לא כלול מקרא נ"ך בלילה בדברי האריז"ל" .לפלא הוא למה היה צריך להביא את השדה חמד אחר שהוא לא חידש מאומה בסברא זו שכבר נזכרה ונדחתה ע"י הרה"ג החיד"א בס' חיים שאל. זאת ועוד, שגם השדה חמד עצמו דחה אותה. וביותר קשה איך אימץ לעצמו דיעה זו שנכתבה בשם "יש מי שרצה לומר" ועשאה כעיקר להלכה. ובפרט שכל המקורות בחכמת האמת יאירו פניו היפך סברתו.
וגם על מ"ש "מ"מ אם הקריאה היא לסגל ולתקן איזה עון וכן כל לצורך שעה מיוחד שפיר דמי לקרוא תהלים גם בלילה" קשה, דהרי השדה חמד לא התיר אלא תיקון מיוחד לעון מסוים וז"ל: "שבכלל התיקון הוא ללמוד כך וכך מזמורי תהלים נראה דשפיר דמי". ומה ענין זה להיתר שהוסיף מדיליה "כל לצורך שעה מיוחד" שלא עלתה על לבו של השדה חמד למדקדק בדבריו. וסברתו בהיתר זה אפשר לדמותה למתענה תענית חלום בשבת. משא"כ "כל לצורך שעה" שהתיר הציץ אליעזר, מאן יימא ליה שמתקן באותה קריאה ולא מקרי מקלקל שמוסיף כח לחיצוניים שמקטרגים על החולה בשעה זו? ולכן לענ"ד נראה דאין לסמוך על מסקנתו של הציץ אליעזר שהתיר בשופי לקרוא תהלים לחולה בלילה בין קודם חצות בין אחר חצות.
זאת ועוד, שהרה"ג רב פעלים החמיר אפי' במקרה של סכנה באשה העומדת על המשבר שלא יקרא לה מזמור יענך אפי' אחר חצות אלא עד שיאיר היום בדוקא.
וגם הרה"ג עובדיה יוסף בספרו יביע אומר ח"ו או"ח סי' כ"ט הביא דברי המתרגם על הפסוק בשיר השירים "דודי צח ואיום" וז"ל: "בכן שריאת כנישתא דבית ישראל למשתעי בשבחיה דמרי עלמא וכן אמרת, רעותי למפלח ביממא דעטיף באיצטלא כתלג חיור, ועסיק בעשרין וארבע ספרין דאוריתא ופתגמי נבואה וכתיבי )כמנין "דודי צח ואיום" ובלילה עסיק בשיתא סדרי משנה וכו'". הרי מפורש מדבריו שאפי' לאחר חצות אסור.
עוד הביא שם טעם לאיסורא בכל הלילה משו"ת כנף רננה מדוע משנה נשנית בין ביום בין בלילה ואילו מקרא נשנה רק ביום ולא בלילה? וביאר עפ"י הגמ' בחולין ס: "שא"ל הקב"ה ללבנה לכי ומשלי ביום ובלילה ומש"ה המשנה שהיא מידת לילה נוהגת גם ביום. משא"כ מקרא שהוא מידת יום אין לו להכנס בתחום שלטון הלילה, מפני קטרוג הירח".
ותמוהים גם דברי הגאון מהר"ח פלאג'י שעל אף שפסק שבכל הלילות צריך להמתין עד אחר חצות מלבד בליל ששי ובליל שבת שיכול לקרוא אפי' קודם חצות. הוסיף להתיר קריאת תהלים על מת בשמירה בין מיתה לקבורה אפי' קודם חצות "מפני שהשעה צריכה לכך להגן עליו מפני החיצוניים". ותמוהים דבריו מינה ליה שתהלים באותה שעה שהיא בשלטון החיצוניים מגינה על המת ואינה מזיקה לו ביותר? ואילו היה היתר בכה"ג לא היה האריז"ל וכל האוסרים שותקים מלחלק בזה.
וגם מ"ש בשו"ת מי יהודה סי' כ"ב להרה"ג יהודה אלטמן שהתיר לקרוא תהלים דרך תפלה ותחנונים בעת צרה לצורך רבים בלילה "ואין זה ענין ללימוד מקרא", כמו שאנחנו קוראים מזמורים בק"ש שעל המטה כנז' בגמ' שבועות ט"ז: ושכן נהגו בכמה קהלות לומר מזמור קי"ט בעת צרה קודם מעריב. מה שכתב אין לו שורש וענף עפ"י תורת האמת.
מסקנה
לאור האמור נראה לאסור קריאת תהלים קודם חצות אפי' בשעת הדחק, שזה בא לתקן ונמצא מקלקל. אבל אחר חצות לילה מותר לקרוא תהלים אפי' שלא בשעת הדחק, שכן דהמע"ה אמר "חצות לילה אקום להודות לך" והודאתו היתה בקריאת תהלים שחיבר לכבודו ית', וגם הרה"ג כף החיים או"ח סי' רל"ז אות ט' כ' שכן המנהג לומר תהלים אחר חצות "משום שהוא שירות והודאות וכתוב "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך". וכן כ' הגאון המקובל מהר"י ניניו בס' אמת ליעקב להתיר קריאת תהלים אחר חצות. וגם שכן משמע מהזהר הק' שהבאתי לעיל שאחר חצות הוא זמן של חסדים. ואפשר שלענין זה תהלים הוא בדוקא ולא שאר מקרא. דלעולם שאר מקרא אסור כלל בלילה ולא הותר אלא ביום כפי שהביא הרה"ג עובדיה יוסף מתרגום שיר השירים וכן ממ"ש בשו"ת כנף רננה מהגמ' חולין ס: ואמנם ממה שהתיר הרה"ג עובדיה יוסף לקרוא תהלים לצורך חולה אחר חצות לילה, משמע בדעתו שאפי' תהלים לא יקרא אחר חצות אלא בשעת הצורך דוקא, ולאו משום דפסיקא ליה לאיסורא אלא לצאת ידי הספק וכן נלע"ד עיקר. אליהו שלום שלוש.