חשיבותה של התפלה בציבור בבית הכנסת, בבית המדרש או בבית. וחשיבותה של תפלה בבית בשעה שהצבור מתפללין וחשיבותה של תפלה בביהכנ"ס או בבית המדרש בלא מניין.
בענין הצורך להתפלל בצבור מצינו בגמ' ברכות ז: "אמר ליה ר' יצחק לרב נחמן, מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? א"ל לא יכילנא. א"ל לכנפי למר עשרה ונצלי? א"ל טריחא לי מילתא. ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר? א"ל מאי כולי האי? א"ל דאמר ר' יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון? אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין. ר' יוסי ברבי חנינא אמר מהכא. כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. ר' אחא ברבי חנינא אמר מהכא. הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. תנ"ה ר' נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים? שנא' הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי".
מלשון הגמ' מבוארת חשיבותה של תפלה בצבור כמו גם סדר העדיפויות לתפלה בצבור כדלהלן:
א. תפלה בבית הכנסת בצבור, ולכן ניסה ר"י לדבר על לב ר"נ ללכת בדוקא לביהכנ"ס.
ב. תפלה בצבור שלא בבית הכנסת ולכן שידלו להזמין אליו מנין לביתו.
ג. חשיבותה של תפלה ביחיד, בשעה שהצבור מתפללין.
משאלת ר“נ את ר“י ”מאי כולי האי“? דהיינו, מדוע כ"כ חשוב שאתפלל בשעה שהצבור מתפללין? וממה שהשיבו ר“י ”ואני תפלתי לך ה‘ עת רצון“ למדנו שגם המתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין, הוי עת רצון, ולכן הוא קרוב להיות מתפלל עם הצבור.
על חשיבות התפלה בבית הכנסת ובצבור מצינו גם בגמ' ברכות מז: ”ואמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם. שכר כולם סלקא דעתך? אלא אימא נותנין לו שכר כנגד כולם“.
ומה המיוחד בעשרה הראשונים? אמר רבי יוחנן שם ו: ”בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה“.
ושם דף ח. מדברת הגמ‘ בעונש גלות הנגרם בעוון אלו שלא באים לבית הכנסת להתפלל ובשכר אריכות ימים למשכימים ומעריבים בבתי כנסיות שבגולה ”אמר ריש לקיש כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, שנאמר כֹּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל ירמיהו יב, יד ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר "הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם". אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל. תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב, אבל בחוצה לארץ לא. כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו. דאמר רבי יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא, כי היכי דתורכו חיי. אמר רבי אחא ברבי חנינא מאי קרא? "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי" משלי ח, לד וכתיב בתריה "כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'" משלי ח, לה. ונראה דמשום כך תקנו לומר בתפלת השחר אשרינו כשאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וגו‘“.
ובספר האשכול ה‘ תפלה דף לג. כ‘ ”והמתפלל בבית הכנסת מקריב מנחה טהורה. וכל מי שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לעולם הבא. וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בה נקרא שכן רע“.
מכל הגמרות דלעיל דאמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, ומהא דאמר ר' יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון? אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין. ומהא דאמר ר' נתן מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים? ומהא דאמר ריש לקיש כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע. ברור שכוונתם בצורך להתפלל בבית הכנסת הוא מפני שיש שם מנין.
והיה נראה לכאורה שאין הבדל בין אם מתפלל בביהכנ"ס או בביתו עם מנין. ואמנם בגמ‘ ברכות ו. ”תניא אבא בנימין אומר, אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה. אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל“.
משמע בהדיא שאינו דומה המתפלל בביתו למתפלל בביהכנ"ס שהוא מקום רינה. ומדוע מנין בביתו לא נקרא מקום רינה? נ"ל כי בדרך כלל המנין בבית הוא מהיר ללא ניגונים כי המשתתפים רוצים לרוץ לביתם מה שאין כן בבית הכנסת. א"נ המנין בביתו הוא עראי. אבל ביהכנ"ס הוא מקום קבוע.
מאידך, אין ללמוד מדברי אבא בנימין שתפלתו של אדם נשמעת רק בבית הכנסת ולא בכל מקום אחר שיש שם מנין. שבודאי היא נשמעת גם במנין בתוך ביתו, אבל מאחר שביהכנ"ס הוא מקום רינה, יש לו עדיפות לתפלה על פני הבית שאינו מקום רינה.
מאידך יש לומר שסברת אבא בנימין הובהרה מדרבין בר רב אדא שנתן טעם לכך שאין תפלתו נשמעת אלא בבית הכנסת, משום שהקב“ה מצוי שם, דהיינו משום שהשכינה שורה בבית הכנסת משום שזהו בדרך כלל מקום אסיפת אנשים למנין. אבל אין הכי נמי יש קדושה מיוחדת למקום הזה הנקרא בית הכנסת שהוא מקדש מעט, שבשל כך אפי‘ מתפלל שם ביחיד הקב“ה שומע תפלתו, כי השכינה שורה שם. וכן מדוקדק בדבריו "אין תפלה של אדם (בלשון יחיד) נשמעת אלא בבית הכנסת“, שתפלתו נשמעת בבית הכנסת אפילו שלא בצבור, משום שזה נקרא מקום רינה, ולכן הוא מקום מועדף לתפלה ביחיד על פני ביתו.
וכמובן שיש ללמוד מסברת רבין שגם המתפלל עם מנין בביתו תפלתו נשמעת משום שהשכינה שורה ביה עשרה, וממילא יש לתפלתו בצבור בתוך ביתו קרוב לאותו ערך של המתפלל בבית הכנסת בציבור, אבל הוא לא חולק על אבא בנימין שאומר "אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת“, משום שבית הכנסת הוא מקום קבוע לתפלה, וממילא תפלתו נשמעת אפילו ביחיד.
ואמנם מל‘ הרא“ש ז“ל שכ‘ ”ואמר ר"י משום רבי יוסי (בתלמודא דידן אבא בנימין הוא שאמרה) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת [בשעה שהצבור מתפללין] שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין“, משמע שהטעם שתפלתו נשמעת בבית הכנסת משום שהיא עת רצון. (ואילו אבא בנימין לא כתב סברת עת רצון אלא במקום רנה שם תהא תפלה). וכמובן הנפקא מינה היא תפלה ביחיד בבית הכנסת שלדעת ר"י משום רבי יוסי אין חשיבות מיוחדת לבית הכנסת בלא מנין, שרק אז היא עת רצון. ואילו לדעת אבא בנימין יש חשיבות מיוחדת לבית הכנסת משום שבמקום רינה שם תהא תפלה, ולכן תפלתו נשמעת שם אפילו ביחיד. ונראה שמה שנזכר בסוגריים בדברי הרא"ש בא ללמד דסבירא ליה כר"י משום רבי יוסי שאין חשיבות מיוחדת לבית הכנסת בלא מנין,
ומאידך הוה קשיא ליה לישנא "אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת“ דמשמע מיניה שאם הוא מתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין אין זו עת רצון, והרי זה סותר את דברי הגמ‘ דלעיל שבקש רב יצחק מרב נחמן להתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין, משום שהיא עת רצון.
ולכן בא להורות שהעיקר היא תפלה בצבור וגם כשמתפלל בבית הכנסת אין זו עת רצון ואין תפלתו נשמעת אא“כ מתפלל שם עם הצבור, ומהאי טעמא אפי‘ מתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין תפלתו נשמעת דמקרי עת רצון.
וכן משמע בהדיא מהמשך דברי הרא“ש שם "רב נחמן בר יצחק אומר מהכא הן אל כביר ולא ימאס רבי יוסי ב"ח אומר מהכא בעת רצון עניתיך (ובתלמודא דידן לא נז‘ רנב“י אלא ר‘ אחא ברבי חנינא. ובהכרח שגירסא אחרת היתה בידו) תניא נמי הכי מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. מאי פדה בשלום נפשי אמר רשב"י אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור שחרית וערבית מעלה אני עליו כאלו פדה לי ולבני מבין אומות העולם“.
למדנו מדברי הרא"ש שהתפלה בצבור היא זו שנותנת את החשיבות לבית הכנסת. ולפי זה אפשר לומר שכוונתו להחליף במלות הסוגריים את המלים "אלא בבית הכנסת“ וללמד שגם אם מתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין הוי עת רצון. והטעם שכתב "בבית הכנסת“ הוא משום שדבר רגיל הוא להתפלל במנין בבית הכנסת. ולפיכך לא הביא את דברי אבא בנימין ורבין בר רב אדא כיון שמדבריהם משמע שגם תפלה בבית הכנסת ביחיד נשמעת, ואילו בתוך ביתו אינה נשמעת, ואפי‘ הוא מתפלל שם במנין.
וכן מפורש יותר בדברי הטור או“ח סי‘ צ‘ ”לא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת עם הצבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, פירוש עם הצבור ואמר רב נחמן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור ובצבור שנו ואפילו הוא אנוס שאינו יכול לילך לבית הכנסת טוב לו לכוין השעה שהצבור מתפללין בה דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון ודרשינן אימתי הוא עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ואמר ר"ל כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לתוכה להתפלל נקרא שכן רע ולא עוד אלא שגורם לו ולבניו גלות לכן צריך להשתדל בכל כחו להתפלל עם הצבור“.
ממ“ש "אלא בבית הכנסת פירוש עם הצבור“ בא להבהיר שדעתו כדעת אביו הרא"ש. דס“ל דבית הכנסת לאו דוקא אלא העיקר שיתפלל עם הצבור. ולכן הוסיף בדבריו הלשון "לכן צריך להשתדל בכל כחו להתפלל עם הצבור“. אבל הוא לא ייחס שום חשיבות למתפלל יחידי בבית הכנסת לומר שתפלתו נשמעת בבית הכנסת.
וכן מפורש בלשון הרמב“ם בהל‘ תפילה ונ"כ פ“ח ה“א ”תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע“.
ואין להקשות מתחילת דבריו שכתב "תפלת הציבור נשמעת תמיד“ משמע אפי‘ שלא בבית הכנסת, ובלבד שיתפלל בצבור, לסוף דבריו שכתב "שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת“, משמע שתפלתו אינה נשמעת אלא בבית הכנסת, שהרי סיים דבריו במלים "וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע“. ללמד שהעיקר הוא תפלה בציבור.
אבל מרן בסי‘ צ‘ ס“ט פסק ”ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים, סמ"ג). וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת“. ושם סי“א פסק ”מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו“.
ומדוע נקרא שכן רע? נראה לי כי אם כל אחד יתפלל בביתו לא יהיה מנין בביהכנ"ס ועל ידי זה יאבד בית הכנסת את קדושתו שבאה מכח תפלת הציבור שם בקביעות. והקב"ה שבא לביהכנ"ס שהוא מקום קבוע לתפלה ישאל "מדוע באתי ואין איש".
ויש לשאול מדוע לא הזכיר מרן חשיבות של תפלה בצבור שלא בבית הכנסת שנזכרה בגמ‘ הנז‘, והיה צריך לומר ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת ישתדל לקיים מנין בביתו, כפי שמפורש בגמ‘ דלעיל ”אמר רבי יצחק מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל“. משמע שבכל מקום שיש עשרה שכינה עמהם ואפי‘ שלא בבית הכנסת, ולמה לא הביא מרן אפשרות זו של מנין בביתו?
ובאמת המשנה ברורה שם סקכ“ח הביא את דעת הפרי מגדים שהעדיף להתפלל בביתו בצבור במקום שבית הכנסת הוא "עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קריאת התורה מוטב להתפלל בביתו בעשרה". וכן כ‘ שם שאם הברירה בידו להתפלל ביחיד בבית הכנסת אף על פי שיכול לומר קדיש וברכו בבית הכנסת, (כנראה ממנין אחר) או לעשות מנין בביתו, תפלת צבור עדיף ויתפלל בביתו בעשרה. וכמובן אלו הם דברי הסמ“ג שנכתבו בסוגריים בתוך דברי מרן (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין) משמע מדברי הסמ“ג שאם יש להם מנין בבית עדיף שיתפללו בבית במנין, מאשר להתפלל בבית הכנסת ביחיד או בבלבול.
וכן מפורש גם בדברי המגן אברהם שהעיר על מה שכתב מרן "ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים“ וכתב שם המ“א "ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף עשרה“. ואילו מרן לא נתן אפשרות זו של מנין בביתו. מדוע?
ועוד צריך לברר מדוע כתב מרן "אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת“, מדוע?
ולכן נלענ“ד שאף על פי שמרן לא הזכיר תפלה בצבור בביתו בודאי שאינו חולק בזה על דברי הגמ‘ דלעיל וענין זה רמוז בדבריו שכתב "ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים“, ולא הזכיר בדבריו בשעה שהצבור מתפללין בבית הכנסת, ומשמע שאפי‘ אם הם מתפללין בבית מסויים יכוין לאותה שעה שהם מתפללין באותו בית, וא“כ קל וחומר הוא, שאם הוא יכול להתפלל עמהם בצבור, בודאי שזה עדיף ממה שיכוין לזמן שהם מתפללין, שכאמור לעיל שכינה בהדי עשרה שריא. והטעם שהזכיר מרן בית הכנסת הוא באחת מג‘ סיבות או משום שכאמור מנין בבית הכנסת עדיף על מנין בביתו, או דאה"נ כל מקום שנתכנסו שם כדי להתפלל מקרי בית כנסת עראי. או שכלל "בית הכנסת עם הצבור“ בחדא מחתא להורות כי כל אחד מהם יש לו חשיבות בפני עצמה. וראשית המעלה היא בית הכנסת בצבור ושניה לה צבור בלא בית הכנסת ושלישית לכוין לשעה שהצבור מתפללין ואחרונה להתפלל בבית הכנסת בלא צבור. ועפי“ז יתבאר מדוע נכנסו דברי הסמ“ג לתוך דברי מרן להורות שהם כלולים בדבריו, ויתבארו גם דברי המ“א שכתב שיכוין לשעה שהצבור מתפללין רק היכא דטריחא ליה מילתא לאסוף עשרה שדברים אלה כלולים כביכול בדברי מרן.
ובענין חשיבות התפלה אפי‘ ביחיד בבית הכנסת נראה שלמד זאת מדברי אבא בנימין שאמר "אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה“. נמצא לדבריו להתפלל ביחיד בבית הכנסת היא מעלה בפני עצמה, משום שתפלתו נשמעת תמיד בבית הכנסת, ואפשר דס“ל כן גם בדעת הרמב“ם דלעיל. וכן כתב רבינו יונה בפירושו על הרי“ף בשם הגאונים וז“ל: "ועוד אמרו שאפי‘ כשאין הצבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבית הכנסת מפני שהוא מקום קבוע ומיוחד לתפלת צבור“. ואמנם ס“ל דעדיפא מינה להתפלל אפילו בביתו בשעה שהצבור מתפללין כיון שאז היא עת רצון. וכיון שכתב מפורש שהמתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין מקרי עת רצון, ממילא ברור הוא בקל וחומר שאם יש לו מנין בביתו מקרי עת רצון.
ויש לשאול היתכן שאין תפלתו של אדם נשמעת חוץ מבית הכנסת? והרי נא‘ "קרוב ה‘ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", משמע שבכל מקום שקוראים אותו באמת הוא קרוב להם ושומע תפלתם, ואיך יתכן שאין תפלתו נשמעת אלא בבית הכנסת?
נראה לענ"ד שהנאמר "קרוב ה‘ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" מצריך כח יחידי אדיר בכדי שתפלתו תתקבל, וכל האמצעים האחרים כגון ביהכנ"ס, ציבור, ובשעה שהציבור מתפללים, הם אפשרויות לסייע לו שתתקבל תפלתו אפילו היא הפשוטה שבפשוטות כי אין ה' מואס בתפלתן של רבים.
תפלה בבית המדרש
ובשלב זה נראה להוסיף נדבך נוסף של עדיפות לתפלה בצבור במה שלא נזכר לעיל, והוא להתפלל בצבור בבית המדרש. והשאלה היא האם בית הכנסת שאמרו הוא בדוקא או אפי‘ בית המדרש? ומה עדיף בית הכנסת או בית המדרש? וא“ת שבית המדרש עדיף למה לא נזכר בית המדרש בגמרות דלעיל?
איתא בגמ‘ ברכות ח. ”אמר רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא. אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אמר הקב"ה אוהב אני שערים המצויינין בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות. והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא משעה שחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד ר' אמי ור' אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי אמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתאי ומצלינא בבי כנישתא. כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא. לא מצלינא אלא ביני עמודי היכא דגריסנא“.
וכן פסק הרמב"ם הלכות תפלה ונשיאת כפים פ“ח ה“ג ”בית המדרש גדול מבית הכנסת, וחכמים גדולים אף על פי שהיו להם בעירם בתי כנסיות הרבה לא היו מתפללין אלא במקום שהיו עוסקין שם בתורה והוא שיתפלל שם תפלת הציבור“.
ובשו“ע סי‘ צ‘ סי“ח כתב ”בית המדרש קבוע קדוש יותר מבהכ"נ, ומצוה להתפלל בו יותר מבית הכנסת, והוא שיתפלל בעשרה. הגה: וי"א דאפי' בלא י' עדיף להתפלל בבה"מ הקבוע לו. ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי (הרי"י פ"ק דברכות). ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן, שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מבית הכנסת (תשובת הרא"ש כלל ד' והטור)“.
ואמנם בספר האשכול הלכות תפלה דף לג. כתב וז“ל: ”והמתפלל בבית הכנסת מקריב מנחה טהורה. וכל מי שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לעולם הבא. וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בה נקרא שכן רע. ור' אמי ור' אסי הוו מצלו היכי דגרסי ביני עמודי“. ונראה שפסק בזה כהרמ“א וס“ל דרב אמי ורב אסי תורתם אומנותם. ומשמע מדבריו דלא הוה ניחא ליה למימר לכו“ע שבית המדרש עדיף מבית הכנסת כהרמב“ם והשו“ע.
אך הכלבו בסי‘ י“א, כתב וז“ל: ”חייב אדם להשכים לבית הכנסת אם יש בית הכנסת בעירו ויתפלל עם הצבור כל זמן שיוכל, וכל מי שיש בית הכנסת בעירו ולא בא להתפלל בתוכו נקרא שכן רע, ועליהם הכתוב אומר על כל שכני הרעים וגו', תלמידי חכמים אע"פ שיש בית הכנסת בעירם מתפללין במקום שעוסקין בתורה, ובלבד שיהיו שם עשרה שיתפללו עם הצבור“.
ונראה שהטעם שלא נזכר בית המדרש בגמרות דלעיל משום דלאו כל עמא צורבא דרבנן אינון, ולא נכתבו אלא להמון העם. מכל מקום למדנו שלכל אדם שלומד בישיבה, התפלה בצבור שם עדיפא מתפלה בבית הכנסת, ואמנם אם אינו בן ישיבה יש בזה מחלוקת מה עדיף שלהרמב“ם והשו“ע בית המדרש עדיף ואילו להרמ“א בית הכנסת עדיף. ונראה שהרמ“א ודעימיה חששו לכך שאם כל אחד יתפלל בבית המדרש סוף דבר שינעלו את בתי הכנסיות, ואם יתבטל בית המדרש לא יהיה להם מקום תפלה.