שאלה: מה בין תפלה קצרה להביננו? איך מתפללים תפלות אלה ובאיזה תנאים מותר להתפלל כל אחד מהם? והאם יוצא אדם ידי חובתו בתפלה קצרה או בהביננו או שצריכים לחזור ולהתפלל בהגיעם למבטחים?
תשובה: איתא במתניתין ברכות פ"ד מ"ג "רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין י"ח".
והתוספות יום טוב שם פירש "אם שגורה בפיו – פי' סדורה בפיו במרוצה ובערוך מסיים כמו תרגום נבלתם למאכל נבלתא משגרא למיכל". עוד שם בערוך פירוש אחר "אם נרדפת התפלה בפיו מלשון שיגר אחריו בגמ' ברכות סג.".
ובגמרא שם דף כח: "רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה. רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה. רבי עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו – מתפלל שמונה עשרה, ואם לאו – מעין שמונה עשרה. רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים. רבי יהושע אומר ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה, ואומר הושע ה' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך, ברוך אתה ה' שומע תפלה".
ובגמ' שם דף כט. "רבי יהושע אומר מעין שמנה עשרה. מאי מעין שמנה עשרה? רב אמר מעין כל ברכה וברכה, ושמואל אמר הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, ברוך אתה ה' שומע תפלה".
"לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו". ובתוס' בד"ה "לייט עלה אביי וגו' – והכי קי"ל ויש ספרים דמסיק הני מילי במתא אבל בדרך שרי כדמשמע במכילתין גבי רבי יוסי“.
עוד שם כט: "תנו רבנן המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה. ואיזה היא תפלה קצרה? רבי אליעזר אומר עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפלה. רבי יהושע אומר שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה. אחרים אומרים צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה, ברוך אתה ה' שומע תפלה. אמר רב הונא הלכה כאחרים“.
ושם בדף ל. "מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה? הביננו בעי לצלויי שלוש קמייתא ושלוש בתרייתא, וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי; בתפלה קצרה לא בעי לצלויי לא שלוש קמייתא ולא שלוש בתרייתא, וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי. והלכתא הביננו – מעומד, תפלה קצרה – בין מעומד בין מהלך“.
וכתב בס' הלכות גדולות סימן א' – הל' ברכות פ"ד עמוד נ"א "רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה. מאי מעין שמונה עשרה, רב אמר מעין כל ברכה וברכה וכו‘. ושמואל אמר הביננו וכו‘. ואף על גב דלייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו הני מילי מאן דרגיל למשבק שמונה עשרה וצלויי כל יומא, ובמתא. אבל כדנפיק לאורחא להיכא דאיכא דחלתא, הביננו עדיפא טפי מן תפלה קצרה דאחרים".
ובסדר רב עמרם גאון ברכות ובקשות כתב "ומאן דבעי לצלויי הביננו, בדוכתא דחלתא טפי, מצלי תפלה קצרה כאחרים, ואע"ג דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו, הני מילי במתא, אבל באורחא דאיכא דחלתא, הביננו צריך, אבל מצלי צלותא דאחרים“. מדבריו משמע שהוא מחלק בין שתי מציאויות. במקום דחלתא מרובה שהיא סכנה מצלי תפלה קצרה, כדעת אחרים. אבל בדרך סתם שהרי כל הדרכים בחזקת סכנה מתפלל הביננו.
וסבירא ליה דהא דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו מיירי במתא, אבל באורחא צריך להתפלל הביננו. וכן דעת התוס' ובעל הלכות גדולות דלעיל.
וכן כתב השיטה מקובצת בברכות כט. "לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו במתא. וקיימא לן כאביי ולית הלכתא ככל הני שמעתתא דהביננו דלקמן. ודוקא במתא אבל בדרך מותר ויוצא ידי חובתו".
למסקנה: מעצם העובדא שהגמ‘ וכל המפרשים דנים בפירוש בדעתו של רבי יהושע במשנה ברכות כח: בזה הלשון ”רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה. רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה“. מוכח שהלכה כרבי יהושע שלכתחילה, בכל יום ויום, ולאו דוקא בדרך או בתנאים מיוחדים, מתפלל אדם מעין שמונה עשרה, ואינו מתפלל כלל שמונה עשרה ברכות. ואילו בשעת סכנה דעתו שמתפלל תפלה קצרה וכן ”רבי יהושע אומר ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה“. ובגמרא שם כט. "רבי יהושע אומר מעין שמנה עשרה. מאי מעין שמנה עשרה? רב אמר מעין כל ברכה וברכה, ושמואל אמר הביננו". ומעניין שבמשנה ישנם רק שתי מציאויות או ”בכל יום“ או ”במקום סכנה“. אבל החילוק שבין ”מתא“ ל”בדרך“ לא נזכרו שם.
ואע"ג דמהא שכולי עלמא אינם מתפללים הביננו אלא תפלת שמונ"ע רגילה לכאורה נראה שאין הלכה כרבי יהושע אלא כרבן גמליאל דמתניתין ”רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה“, מ"מ אין זאת אלא בתנאי עיר רגילים, שהרי אילו לא היתה ברכת הביננו שייכת הלכה למעשה לא היו רב ושמואל בגמ' דנין במהותה של ברכה זו. וכיון דקי"ל הלכתא כרב באיסורי, נוסח ברכה זו זהה לנוסח המובא באיזה סדורים. מזה שמצינו בגמ' "והלכתא הביננו מעומד", ואע"ג דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו הרי רב ביבי בריה אמר "כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים. וכן פסק רב עמרם דהאי ליטוטא לא שייכה אלא במתא שיכול להתפלל כדרכו, אבל באורחא שרי. ואע"ג דבהדיא קאמר דלא שרי באורחא אלא משום דחלתא אפשר דלאו דוקא מטעם זה, אלא כל שאינו יכול לכוין בתפלתו אי משום דחלתא, או שהשיירא עוברת, או שהזמן קצר, או שאינו יכול לכוין ליד עוברים ושבים המלעיגים עליו וכל כיו"ב. המכנה המשותף שביניהם הוא שכל שאינו יכול לכוין בתפלתו שרי, אי נמי עדיף, לרבי יהושע להתפלל הביננו לכתחילה.
ומה נפלאו דברי המאירי על הסוגיה דברכות כח: וז"ל: "אמר המאירי רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם י"ח ואינו רשאי לפטור עצמו בברכה מעין י"ח והיא הכוללת כל האמצעיות ר' יהושע אומר שיכול הוא אם הוא טרוד לפטור עצמו בכל יום במעין י"ח ר"ל ג' ראשונות וג' אחרונות וברכה אמצעית שכוללת כל האמצעיות אע"פ שאנשי כנסת הגדולה י"ח תקנו ושהוא יכול לכוין דעתו לכלם מ"מ הואיל ודרך כלל כלהו איתנהו בה והוא יש לו איזו טירדא אע"פ שהוא יכול לכוין לכלם יכול לפטור עצמו בה. ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו ר"ל שבקי בשמנה עשרה ויכול לכוין בהם יתפלל י"ח ואין טרדתו מעכבתו. ואם לאו יתפלל מעין י"ח מוטב שיקצר ויכוין משיאריך ולא יכוין.
וזהו ביאור המשנה והלכה כר' עקיבא שכל הבקי מתפלל בכל יום י"ח אם יכול לכוין בהם. ואם היה בדרך או שעת הטירדה עד שלא מצא דעתו מכוונת מתפלל ג' ראשונות וג' אחרונות וברכה מעין אמצעיות באמצע ונוסח שלה הביננו ה' אלקינו לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאוב ודשננו בנאות ארצך ונפוצים מארבע רוחות תקבץ והתועים לדעתך ישפוטו ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא ואתה תענה בא"י שומע תפלה ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' יתר על מה שביארנו במשנה אלו הן:
המשנה אומרת היה רוכב על החמור ירד ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים אמר הר"מ פי' מה שאמר ירד אינה הלכה ואפי' שיוכל לירד ויהיה לו מי שישמור בהמתו אבל יתפלל והוא רוכב שמא יהיה טרוד בלבו.
אמר המאירי הכונה לבאר בה שאין מדקדקים בכוונה כל כך במקום אונס ופי' המשנה הי' רכוב על החמור ירד ואל יתפלל כשהוא רוכב ואם אינו יכול לירד כגון שאין לו מי שיאחוז בהמתו ואם הי' הוא אוחז בה אין דעתו מתישב לתפלה אל ירד אלא יחזיר פניו לרוח מזרח ויעכב בהמתו ויתפלל ואם אינו יכול להחזיר פניו ולא לעכב את בהמתו כגון חמור שעסקיו רעים או שבני לויה אין רוצים להמתינו והוא מתירא מן הדרך יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים ויתפלל אף בהלוך וכן אם הי' יושב בספינה וכו'. וכתבו גדולי הרבנים שאפילו לעכב את בהמתו אינו צריך אע"פ שאמרו רכוב כמהלך מ"מ אינו כמהלך גמור וכן כתבוה גדולי הדורות ומפני שדעתו הולכת למה שהוא מתעכב ונמצאת תקנתו קלקלתו וגדולי המחברים כתבו שצריך לעמוד על בהמתו אא"כ מתירא מן הדרך וכן נראה שהרי ר' הוא המיקל בדבר זה והוא הוא שאמר ישב במקומו ויתפלל הא כל שבמקום חשש עכוב מתפלל בהלוך. ויש שמצריכים כן בג' ראשונות וג' אחרונות לבד ויש חולקין אלא שמוחין שלא לנענע את רגליו להוליך את הבהמה. עכ"ל המאירי.
וכן איתא בתוספות הרא"ש במס' ברכות ל. "הלכה כרבי שאינו צריך לירד למטה (מהחמור) לפי שאין דעתו מיושבת עליו כשהוא מהלך בדרך ואפי' שלא במקום סכנה טורח הוא לו להתעכב מתפלל במהלך ואינו מחזיר פניו לירושלים כיון שרוכב על בהמתו והולך כדרכו, ולא כמו שפי' ה"ר יוסף דאיירי במקום סכנה".
וזה לשון הרי"ף בברכות כ: "מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה הביננו בעי תלתא קמייתא ותלתא בתרייתא וכי מאטי לישוב לא צריך לצלויי. תפלה קצרה לא בעי לא תלתא קמייתא ולא תלתא בתרייתא וכי מאטי לישוב צריך לצלויי. הביננו מעומד תפלה קצרה אפי' מהלך מיהא שמעינן דלא מצלי איניש הביננו אלא בשעת הדחק כגון מי שהוא מהלך במדבר וכיוצא בו:
כתב רבינו יונה על הרי"ף בברכות ג. מיהו שמעינן דלא מצלי איניש הביננו אלא בשעת הדחק כגון מי שהיה מהלך במדבר וכיוצא בו ונראה שאם עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל להתפלל בכונה תפלה ארוכה כל כך שאפילו בעיר מתפלל הביננו בימות החמה. מפי מורי הרב ז"ל:
וגם בספר הלכות גדולות סימן א' עמוד נ"א פירש "ואף על גב דלייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו הני מילי מאן דרגיל למשבק שמונה עשרה וצלויי כל יומא ובמתא, אבל כדנפיק לאורחא להיכא דאיכא דחלתא, הביננו עדיפא טפי מן תפלה קצרה דאחרים".
וכן דעת הרשב"א בחידושיו על מסכת ברכות ל. "דקיי"ל דתפלה אפילו מהלך כל שהוא יוצא לדרך וכדתניא בסמוך וגו' רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ופסק רבא וגו' הלכה כרבי".
עוד כתב רבינו יונה על הרי"ף בברכות כ: בין כך ובין כך יושב במקומו ויתפלל כלומר אפילו יהיה לו מי שיאחז חמורו אין לו לרדת כי בירידה ובעליה תתבלבל מחשבתו ולא יוכל לכוין. ומכל מקום יש לו לעכב הבהמה וגו' אם אין השיירא הולכת. מיהו בדיעבד אם השיירא הולכת יתפלל בלא עיכוב הבהמה, ובלבד שיעכב אותה באבות, מפני שבאבות אפילו בדיעבד אמרו שצריך כוונה ואם לא כוון צריך לחזור ולהתפלל.
ונפלאתי על מה שכתב ערוך השולחן סימן קי ס"ו "אמנם בזמנינו לא שמענו מעולם מי שיתפלל הביננו והטעם פשוט דבשלמא בימיהם שהיו מכוונים הרבה בתפלה תקנו הביננו לפעמים כשלא יוכל לכוין אבל האידנא בלא"ה אין אנו מכוונין כל כך כמ"ש כמה פעמים א"כ למה לנו הביננו [ומהנכון היה להרגיל לאנשי חיל שנחוצים לעבודתם להתפלל הביננו"]. עכ"ל
במה שכתב "בזמנינו לא שמענו מעולם". עליו נאמר לא שמעתי אינה ראיה. ואני כשלעצמי ועוד רבים כמותי מתפללים בשעת הדחק הביננו. ומהי שעת הדחק? תוך כדי נסיעה כשהזמן דוחק, או כשאדם טרוד מאוד בעסקיו וכל מטרתו לסיים את התפלה בשיא המהירות בלא כוונה, או כשאדם כל כך עייף באופן שהוא אומר אל לבו מתוך אונס אשלים תפלה זאת בתפלה שלאחריה, וכן כשזמן תפלה עובר וכיו"ב, כל אלה צריכים להתפלל הביננו
גם נפלאתי על הטעם שנתן מדוע בימינו לא מתפללים הביננו "אבל האידנא בלא"ה אין אנו מכוונין כל כך". מנא ליה שלא מכוונין כ"כ? ההיפך הגמור הוא שבימינו רבים האנשים ואפילו פשוטי עם שמשתדלים מאוד לכוין בתפלתם.
ואמנם גם הביאור הלכה בסימן ק"י ס"א פסק כערוך השלחן ונתן טעם מדוע לא נהוג בימינו לומר הביננו וז"ל: "וכהיום אין נוהגין להתפלל הביננו מחמת הטרדה ונ"ל הטעם לזה דלכאורה קשה על הדין דשו"ע מלעיל סימן ק"א ס"א דאיתא שם דאם אינו יכול לכוין את לבו בכולם יכוין את לבו עכ"פ באבות ומשמע דעי"ז ממילא מותר להתפלל כל התפילה כיון שהוא אנוס שאינו יכול לכוין אך די"ל דכאן דמיירי דשבעה ברכות יכול לכוין לכך התירו לו להתפלל הביננו ולא יותר כדי שיכלול כל השמ"ע בקצרה ובכוונה אבל שם מיירי דלא יכול לכוין אפילו אלו הז' ברכות לכך לא התירו לו לקצר ע"כ ניחא דלא נהגו היום בהביננו שאנו חוששין שאפילו הז' לא יכוין וכענין דכתב הרמ"א שם בס"א בהג"ה א"נ מפני שאם באנו לקצר כהיום מחמת טרדה לא נתפלל לעולם תפילה שלמה מפני רוב הטרדה בעו"ה".
וקשה לי על דבריו. וכי היום אזלו כל המכוונים בתפלה? והרי ללא ספק ישנם רבים שמכוונים בהרבה יותר מאשר רק באבות ורבים שמשתדלים לכוון בכל ברכה וברכה, ומאידך רבים שקשה להם לכוון בכל תפלה בכל ברכה, ולכן יעץ להם מרן לעשות השתדלות מיוחדת לכוון לפחות באבות, בכל תפלה. וכמובן שלא נתן להם תעודת כשרות לכוון רק באבות. ואם אמנם קשה להם לכוון מחמת הטירדה, הרי אין שום סיבה לאסור עליהם להתפלל הביננו וביתר כוונה?
וראיתי בתשובות הגאונים סימן נא תשובה לרב שרירא ורב האיי. ששאלתם על ציבור שאמרו תפילת המנחה ביום ששי עם דמדומי חמה ודחקתן העת. יש אומרים שהם מתפללין י"ח כהלכתן שלא תקנו שבעה ברכות אלא משום טורח והאי כיון דעראי הוא לא אכפת לן שמשלים בשבת י"ח דרך חול. וגו' ואנו אומרים כי בודאי אם אפשר לעשות עושין כן ואם אי אפשר וחלה שבת או יום טוב אין לך דוחק גדול מזה ומתפלל הביננו. ואם דוחק העת שאפי' להביננו אין בו שהות בודאי יש לו לעשות כן ולומר אבות וגבורות וקדושת השם וחותך. כל זה בהכנסת שבת וי"ט דאיכא שתי תפילות משונות זו מזו אבל בימי החול לא צריכינן לכולי האי אלא גומר והולך אפי' בלילה".
הרי מפורש שלא זו בלבד שהתירו ליחיד כשהזמן קצר מאוד להתפלל הביננו אלא אפילו לש"צ התירו להתפלל הביננו בתנאים מסויימים.
מתי לא אומרים הביננו?
"אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו, חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת".
וכתב ר' עובדיה מברטנורא במתניתין דברכות פרק ד' משנה ג' "שגורה בפיו – שהוא למוד ורגיל בה. והלכה כרבי עקיבא שמי שאין תפלתו שגורה בפיו, או בשעת הדחק, מתפלל אדם שלש ראשונות ושלש אחרונות והביננו באמצע שהיא מעין כל האמצעיות, חוץ מימות הגשמים שאינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וחוץ ממוצאי שבתות וי"ט שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת".
עוד שם "אמר רב ביבי בר אביי כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים“.
ויש להבין איך יתכן שאביי לייט אמאן דמצלי הביננו, ורב ביבי בנו אומר "כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו"?
נלענ"ד לבאר שכפי הנראה ידע רב ביבי מהו הטעם שאביו לייט אמאן דמצלי הביננו שהוא בגלל ימות הגשמים, שעלול להתבלבל בתפלתו אם יוסיף שם שאלת גשמים, ולכן התקין תקנה שעל פיה גם אביי אביו יסכים שמתפלל הביננו כל השנה, ובלבד שלא יתפלל הביננו בימות הגשמים. א"נ אביו פחד שיבטלו את תפלת שמונ"ע ויתפללו רק הביננו ולכן לייט עלה. אבל אחרי שהסבירה הגמרא ונתנה גבולות למתפלל הביננו רק בדרך שהיא שעת הדחק סבירא ליה שגם אביי לא יגנה את זה.
וז"ל המאירי "לא הותר לקצר ולומר הביננו במוצ"ש ויו"ט מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ולא בימות הגשמים מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים שמא תאמר יכלול בה גם כן הבדלה ושאלה, מתוך שאין אדם רגיל בה כל כך יבא בה לידי טעות. ומ"מ אם בטוח בעצמו שלא לטעות והוא שעת הדחק מותר על דעת גדולי המפרשים ואין הכל מודים בה וקצת גאוני ספרד פסקו שלא לאמרה בימות הגשמים אבל במוצ"ש ויו"ט אומרה וכולל בה הבדלה שכל שהוא בתחלת ברכה אין בו לטעות וכרב ביבי שאמרה כן בסוגיא זו אלא שרוב פוסקים כתבוה כדברינו וכן פסקו רבים שאם אינו יודע נוסח הביננו יכול לעשות כרב שאומר פתיחת הברכה וחתימתה ובחבורי קצת רבני צרפת ראיתי שכוללים בה שאלה בשם תלמוד המערב וברך שנותינו בגשמי ברכה". עכ"ל
ועל דרך מה שיעצו רבני צרפת נראה לענ"ד שכשאומר "ודשננו בנאות ארצך" יאמר "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", וכך אני נוהג. ומה שכתבו קצת גאוני ספרד שלא לאומרה בימות הגשמים אבל אומרה במוצ"ש נראה לי הטעם לחששם כי הדין לגבי שאלה בברכת השנים שאם לא שאל חוזר, מה שאין כן אם לא אמר הבדלה בחונן הדעת.
וכתב רבינו יונה על הרי"ף בברכות יט: "למה אינו אומר ג"כ מעין הבדלה ויתפלל הביננו אפי' במוצ"ש ובמוצאי ימים טובים ונשאר בקושיא ואפ"ה מילתיה דשמואל הלכתא הוי ואפשר לומר טעם בדבר וגו' מפני שההבדלה אינה ברכה בפני עצמה אלא שאנו כוללים אותה בברכת אתה חונן ואם היו אומרים מעין הבדלה היה נראה שההבדלה היא ברכה בפני עצמה וגו'. מפי מורי הרב נר"ו:
וזה לשון הפני יהושע בברכות דף כט. "אבל הרשב"א ז"ל בחידושיו כתב דמסתברא דלרב ביבי בר אביי דאמר חוץ מימות הגשמים משמע דבמוצאי שבת ויו"ט מתפלל הביננו דלא כשמואל אלא כאתקפתא דמר זוטרא לעיל וגו'".
וכתב הצל"ח שם כט. "ולמסקנה אם אומרים הביננו במוצאי שבתות ויו"ט, נחלקו הפוסקים, הרשב"א בחידושיו פסק שמותר לכלול אותה בכלל הביננו, והוכחתו מדרב ביבי דהוא בתרא קאמר כל השנה מתפלל הביננו חוץ מימות הגשמים וכו', וכל השנה אפילו מוצאי שבתות משמע. וכן פסק הרי"ץ גיאות. אבל דעת רוב הפוסקים רבינו האי והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ויתר גדולי הפוסקים, שגם אין אומרים הביננו במוצאי שבתות וימים טובים.
והקשה הצל"ח על הרשב"א "ואיזה סברא נימא שבמוצאי שבת לא יכלול הבדלה בהביננו משום דאתי לאטרודי אף שהוא בתחלת צלותא, ובימות הגשמים יאמר הביננו ולא יחוש לאטרודי באמצע צלותא או בסוף צלותא, כלפי לייא".
ועל אותה הדרך הקשה גם על רבינו האי ודעימיה שסוברים שגם בתחלת צלותא חיישינן לאטרודי, א"כ איך מתקיף רב אשי ונימרה בשומע תפלה, כוונתו לקודם שסיים טרם נקרא וכו' יאמר ותן טל וכו', והרי חיישינן לאטרודי, ואיזה סברא יש לנו להעדיף סוף הברכה מתחלתה.
ולענ"ד יש ליישב כיון שגם בעלמא ישנן דברים שאומרם בשומע תפלה לפיכך לא חיישינן לאיטרודי משא"כ בתחילת התפלה שלעולם לא מכניסים שם דברים פרטיים. ולפי מה שכתבתי לעיל לא קשה להוסיף ותן טל וכו' בימות הגשמים, ולא אתי לאיטרודי. מה שאין כן במוצאי שבת שקשה להוסיף אתה חוננתנו שהיא ברכה ארוכה ויהיה קשה לו לשוב למקומו, ובזה שייך הטעם דאתי לאיטרודי.
הרשב"א דייק מדברי רב ביבי שאמר כל השנה אומר הביננו חוץ מימות הגשמים דאם יזכיר שאלת המטר במקומה כשמזכיר ברכת השנים איכא למיחש לאטרודי, ואם בשומע תפלה אין זה מקומה, וזה שטעה ולא הזכיר ששואל בברכת השנים טעה שאני אבל אין זה מקומה. אבל במוצאי שבת וי"ט כוללה בהביננו דבתחלת צלותא ליכא חשש אטרודי, ואין לחוש שיאמרו שקבעו לה ברכה בפני עצמה, והכריע הרשב"א והרי"ץ גיאות כרב ביבי שהוא בתרא".
וכן משמע מדברי הלכות גדולות סימן א' עמוד נ"א דלא פסיקא ליה אלא כרב ביבי בר אביי דהוא בתרא וקאמר כל השנה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים. ודייקינן אבל במוצאי שבתות וימים טובים מתפלל הביננו "כדמשמע ממאי דאתקיף עליה מר זוטרא ונכלליה מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר ופריק דילמא אתי לאטרודי ואקשינן א"ה הבדלה בחונן הדעת אתי לאיטרודי אמרי כיון דבתחלת צלותיה לא מטריד וגו'. וה"ר יצחק בר"י בן גיאת ז"ל פסק דבימות הגשמים לא מצלי לה דכיון דבאמצע צלותיה הוא אתי לאטרודי".
וכן איכא לדיוקי בדשמואל שאמר כל השנה אומר הביננו חוץ ממוצאי שבת וי"ט, ואף דליכא למיחש לאיטרודי איכא למיחש שיאמרו שתיקנו לה ברכה בפני עצמה כמ"ש רבינו יונה. אבל בימות הגשמים יכול לכלול שאלה בסוף הביננו דהיינו בשומע תפלה, שהרי אם לא הזכיר שאלה בברכת השנים אומרה בשומע תפלה, הרי גם שומע תפלה מקומה ממש.
למסקנא נראה לענ"ד שבימינו אין מקום לטענות אלה של חשש לאיטרודי כיון שהכל מתפללים מתוך הסידור ובפרט תפילות שאינן שגורות בפי המתפלל כגון הביננו וברכת הלבנה שמביטים בסידור. וכמו שבשבת ובמועדים שכוללים שבת ב"ותתן לנו", וב"יעלה ויבוא", וב"השיאנו" ועוד, ולא חיישינן לאיטרודי מכיון שהכל מביטים בסידורים, הוא הדין בהביננו. ולכן מדינא יכול לכלול את ההבדלה כמו גם את ברכת השנים בהביננו. ולאלה שלא מתפללים מתוך הסידור יכלול "ותן טל ומטר לברכה" כשאומר "ודשננו בנאות ארצך" ואין לחוש בזה לאיטרודי. אבל הבדלה לא יכלול בהביננו, דבודאי שייך בזה חשש לאטרודי. כנלענ"ד.